לא צריך לשבור את ההסתדרות אלא לאתגר אותה באמצעות התארגנויות עובדים חדשות
עו"ד איתי סבירסקי - הקליניקה למשפט ורווחה, אוניברסיטת ת"א

למה בעצם אנחנו כאן ? למה בעצם אנו מתכנסים בעניין הזה ?

הרי העבודה המאורגנת היא כבר זמן רב מרוסקת ולא מתפקדת.

העניין הוא, שבזמן האחרון יש הידרדרות במצב הזכויות עצמן. מתרחשת השתלטות והרחבה של שיטות העסקה עקיפה ופוגענית, ואזלת היד של המדינה ושל ההסתדרות באכיפת הזכויות. המדינה מגלה אזלת יד מוחלטת בנושא האכיפה. במצב הזה יש ציפייה שלפחות ארגון העובדים ינסה לשמור על זכויות העובדים. אך כאשר אין מענה ראוי מצד ארגון העובדים הגדול בארץ, נשאלת השאלה האם לא ראוי להתחיל לגבש אלטרנטיבה.

מתוך עבודת הקליניקה, אנו נתקלים בשלושה דברים בולטים לעין, בקשר לאזלת היד של ההסתדרות:

1. ארגון מלמעלה – ההסתדרות עובדת מעל ראשי העובדים ומול המעסיקים, אין לה תרבות של עבודת ארגון ועדי עובדים. העבודה היא תמיד מול המעסיקים. ככה עבדה ההסתדרות מאז ומעולם. ההסתדרות בנתה את העבודה המאורגנת באמצעות השגת הסכמים קיבוציים ענפיים רחבים. יש בזה יתרון אדיר. היא סגרה, לפחות על הנייר, הסכמים קיבוציים לא רעים שחלים על הרבה מאוד עובדים. אבל, היא לא בנתה כח מלמטה שיאכוף אותם. זה עבד כשהיא היתה חזקה אבל ברגע שהכח שלה נחלש אין מי שיאכוף את הזכויות והן נשארו על הנייר בלבד.

בקליניקה כשנכנסנו לפרויקט חשבנו שעבודתנו תהא בגדר ניסיון להחזיר עטרה ליושנה, אבל ככל שנכנסנו לעבודה ולפרויקט, הבנו שבעצם אין באמת למה לחזור, מעולם לא נבנתה בארץ תרבות של התארגנות עובדים מלמטה. לכן היום ב-2007, צריך להתחיל מאפס.

2. ההסתדרות היא לא דמוקרטית – הפעילות אינה מלמטה למעלה, אלא מלמעלה למטה. ממונים עסקנים מעין-פוליטיים לתפקידים השונים, ואין נציגים שנבחרים על ידי העובדים בעצמם. מכיוון שהעובדים אינם כח בחירה אמיתי ובלעדי אז ההסתדרות לא מרגישה מספיק שהיא חייבת להם.

3. אי-מוכנות ההסתדרות להכיר בהתארגנות של עובדי קבלן ועובדי חברות כוח-אדם. אנחנו מחכים לתשובה מהם בעניין הזה כבר חודש וחצי.

מה צריך לעשות?

לא צריך לנסות לשבור את ההסתדרות. ההסתדרות היא הכח הכי חזק שיהיה כאן בשנים הקרובות. צריך לאתגר אותה בכל מיני צורות: לחץ משפטי, ציבורי, תקשורתי, הקמת גופים מתחרים.

בהקשר הזה קם הפרויקט של הקליניקה שאני מנהל, בניסיון להיכנס לואקום שהיא מותירה. אנחנו מנסים להתחיל להציף את הנושא של אכיפה מלמטה גם בסיוע ההסתדרות. בסיוע שלנו הוקמו בחצי השנה האחרונה בקצב מסחרר: ועד מאבטחים (עובדי קבלן) במכון ויצמן, ועד של מאבטחי חברת ש.ב. בבית-חולים קפלן, ועד עובדים של חברת מיקוד אבטחה בפקולטה לחקלאות ברחובות. מעבר לכך, אנו מסייעים להקים התארגנות עובדים בעיתון "הארץ". אנחנו עובדים עם נהגי משאיות שרוצים להתארגן, עובדי היי-טק, ועוד. אנשים קולטים שאפשר לאתגר את ההסתדרות וליצור התארגנויות אפקטיביות, המובלות על-ידי העובדים המתארגנים. זה כרוך בסיכונים וזה מורכב, אבל אין ברירה אחרת.

כמו שאסף התחיל לומר, צריך לחשוב על ההמשך. אנחנו בקליניקה עובדים עם לא מעט וועדים. אבל זה לא מספיק. מען עושה את העבודה החשובה שהיא עושה. אבל ברור שאם דיברתי על אתגור ההסתדרות צריכה להיות התארגנות שהיא מעבר, שפורסת מטריה רחבה יותר ומאחדת את כל ההתארגנויות הראשונות, ואת ניצני ההתארגנות החדשים ומסוגלת לקרוא תגר על הארגונים הקיימים. יש ניסיון להקים ארגון שיתחיל בקטן ויארגן את ההתארגניות החדשות שקמו לאחרונה וינסה להציב את עצמו כאלטרנטיבה שמציגה מודל שבנוי אחרת, שהוא דמוקרטי יותר, מעודד ערכים של סולידריות ואנחנו מקווים שזה יצליח.