החלשת הכח של העובדים הביא אותנו למצב דומה לזה שהיה באנגליה לפני מאתיים שנה
עו"ד ערן גולן, חבר הועד המנהל של קו לעובד

אני עו"ד ואני רואה את הדברים מנקודות מבט משפטיות, ולכן דווקא אתחיל מכיוונים לא משפטיים. הדבר הראשון והחשוב הוא העניין הפוליטי, לא בהכרח מפלגה אלא תודעה. אני מסתכל על נציגי ההתארגנויות החדשות, ואני שואל את עצמי למה הם מתארגנים? מה היעדים שלהם?

היום יש ניסיון להחזיר את המצב לקדמותו, אבל אם יש תבנית העסקה משולשת עד כמה יש סיכוי להחזיר את המצב אחורה? האם ההתארגנות נועדה לשמור על זכויות המינימום, להשוות את התנאים לתנאי עובדי המדינה, או שהיא נועדה לעשות משהו אקסטרה. בשביל זה צריך לחזור להיסטוריה. המציאות המשפטית כיום היא שיש שני ארגוני עובדים יציגים, ניתן להתארגן במסגרתם או להציע אלטרנטיבה למבנה הקיים.

חלק גדול מהמצב של העובדים היום הוא תולדה היסטורית של הסכמות בשתיקה או לא, אבל זה מה שיש. אז האם המטרה היא לארגן ולהקים אלטרנטיבה חדשה ואחרת? ואז השאלה היא איך עושים את זה?

השאלה של יחידת המיקוח למשל. כשמדברים על החלשת הכח של העובדים, אחת הדרכים היא לפצל את העובדים ליחידות קטנות. בחברות כח אדם הקשיים הם ארגוניים. מדובר על משתמשים שונים. מה קורה כשהעובדים באותו מקום עבודה רוצים לשבות?

מה המעמד של המשתמש לצורך השביתה? האם הוא יכול לקחת עובדים חלופיים? ועוד שאלות רבות שעד השנה האחרונה היו תיאורטיות, אבל היום יש אנשים אמיתיים שצריכים להתמודד איתן. בתי הדין לעבודה לא ממש יודעים איך להתמודד עם הסוגיות, אמנם, בעבר הגיעו לתוצאה צודקת, אבל זה לקח שנים.

צריך לחשוב גם על היעדים וגם על האסטרטגיות. כיום מרבית העובדים לא מחוברים למסרים של ללכת בפועל ולהיאבק. למשל העובדים הותיקים של קפלן, ויצמן, רשות הדואר אולי היום יש קצת יותר סולידריות אבל לרוב לא.

עד היום הדברים האלה לא הגיעו לידי בחינה. למשל בנמלים: היום יש דור א' ודור ב', ביבי ידע מה הוא עושה כשהוא קנה את העובדים – בשווי ההיסטורי זה היה מאוד זול. כי כיום כשמגיעים למצב שרוצים להכריז שביתה אז לא מצליחים. הגענו למצב של אנגליה לפני מאתיים שנה אבל בניגוד לאז, אני לא רואה את העובדים שובתים זמן רב ללא שכר בישראל.

נתב"ג – ביה"ד פסק שאסור לעובדים הארעיים לשבות והתיר לעובדים הקבועים לחתום על הסכם קיבוצי שחל על כל העובדים. העובדים הארעים יכולים לבחור בבחירות לוועד העובדים אבל הם לא יכולים להיבחר [ המדובר על עובדים שעובדים 5 שנים] התוצאה היא שאין מי שיגן על האינטרסים שלהם.

מעבר לכך, ככל שרוצים לתבוע את ארגוני העובדים היציגים בשל ייצוג לא הוגן, הרי שבתי הדין לעבודה מאוד צימצמו את האפשרות להגיש תביעה נגד ההסתדרות על כך שהיא לא מייצגת כהלכה את העובדים.