בנימין גונן, פעיל בהסתדרות:
המסר המרכזי של ה-1 במאי הוא הסולידריות הפועלית

ברצוני להביא מספר דוגמאות של מאבקים המוכיחים שאם יש נכונות להיאבק וקיימת סולידריות בין העובדים, יש הצלחות.

עד 1995 הגיעה משכורתם של עובדי הטכסטיל ל-70%. וכדי להגיע לשכר מינימום היה צורך לבצע פרמיה של 30%. עובדות הטכסטיל בכפר דיר חנא החליטו להיאבק נגד תופעה זו והשביתו את המפעל בתביעה לבטל את הפרמיה. התנהלה שביתה ממושכת בתמיכת סיעת חד"ש בהסתדרות (שמאז 1994 היתה שותפה בהנהגת ההסתדרות), לבסוף הצליחו העובדות לבטל את סעיף הפרמיה ובעקבות המאבק בוטלה הפרמיה בענף הטכסטיל כולו.

לעומת זאת בימים אלה מתנהל מאבק של עובדי הקבלן בדואר. מתקיימות הפגנות, אך מה שחסר זה גיוס העובדים בדואר. בהפגנה האחרונה ראינו כיצד המעביד והקבלן הצליחו לאיים ולהפחיד את העובדים שנמנעו מלצאת ולהשתתף בהפגנה.

נסיון נוסף היה מאבק עובדי "חיפה כימיקלים" ש,שבתו 3 חדשים נגד נסיונו של המעביד, גנגר, הידוע כחברו של שרון, לבטל את ההסכם הקיבוצי של עובדי המפעל. במאבק עקבי וסולידריות של עובדים ממפעלים אחרים ובהשתתפות קרן השביתה של ההסתדרות ששילמה את משכורתם של העובדים בימי השביתה, כדי שהעובדים יוכלו להחזיק מעמד - הצליחו העובדים במאבקם.

ב-15 למאי יתקיימו הבחירות להסתדרות החדשה. לאחרונה הכריז המזכ"ל החדש, עופר עיני, שאין צורך בבחירות, "זה בזבוז כסף" ובדרך כלל הוא בעד "הסתדרות א-פוליטית". כיצד ניתן לדבר, במיוחד בתנאי ארצנו, על הסתדרות א-פוליטית? ברעיון זה טמונה מזימה פוליטית ברורה: "למה לכם לחשוב ולהיאבק. תנו לי אני כבר אסתדר עם המעסיקים". עיני גם הכריז כי הוא מוכן לקנות מפעלים כושלים, כתשובה להפרטה ולמכירת מפעלים לחברות גדולות ולבעלי הון - במחיר נזיד עדשים.

לדעתנו, התשובה צריכה להיות התנגדות ברורה של ההסתדרות להפרטה ולמכירה הכללית של אוצרות המדינה ומפעליה. הכרזה נוספת של עיני היתה שבדצמבר השנה יתנהל המאבק של ההסתדרות נגד חברות כוח אדם, היות ואז יבוטל "חוק ההסדרים". אבל כידוע שנים מבטיחים שחוק ההסדרים יבוטל, והשאלה היא מה יהיה גורלם של עובדי הקבלן וחברות כח אדם ?

התשובה ניתנת כאן בכנס בהשתתפות ועדים חדשים שהוקמו על ידי מאבטחי בי"ח קפלן, ועד צוות 3 במכון וייצמן וועד המאבטחים בפקולטה לחקלאות ברחובות ונציגת עובדות הקבלן ברשות הדואר.

על ההסתדרות לתמוך בארגונים אלו ולקרוא לציבור העובדים המאורגן להיאבק יחד לביטול הבושה של עובדי קבלן וחברות כח אדם.

אם מדובר במאבקי עובדים ובדרישה להתארגן ולבחור את נציגיהם האמיתיים, ברצוני להזכיר מאבק היסטורי חשוב בשנות ה-50 של הימאים שעמדו על זכותם לבחור את המזכיר שלהם ולא את הממונה מטעם מפא"י ההיסטורית בהסתדרות. הם נהלו מאבק ארוך והנהגת ההסתדרות ארגנה עובדים לשבור את שביתתם, ביניהם עובדי חברת חשמל והנמל ופלוגות האגרוף - פלוגות הפועל- של ההסתדרות. הם פעלו לשבור את השביתה.

כיום עובדי חברת חשמל נמצאים במאבק על זכותם לפעול נגד ההפרטה. ההסתדרות אינה מארגנת סולידריות איתם. כך קרה גם עם עובדי הנמל בחיפה שנאבקו נגד הפרטה ומולם "ארגן" יו"ר התעשיינים לשעבר, מר טירה, מאות עובדי טכסטיל שנאלצו כשבויים לצאת ולהפגין נגד עובדי הנמל.

האם נלמד משהו על חשיבות הסולידריות הפועלית?

כשההסתדרות מארגנת מדי פעם מאבק סולידרי, כמו לאחרונה עם עובדי המועצות המקומיות ששכרם הולן - זה טוב! ומוכיח את עצמו, אבל לרוב ההסתדרות נמנעת וגם לעתים מונעת מאבק של סולידריות פועלית.

ההסתדרות היום מייצגת למעשה את העובדים הנקראים "חזקים", עובדי החברות הממשלתיות, עובדי המדינה ועוד. אבל -70% מהעובדים בישראל אינם מאורגנים .

ויש כוח להסתדרות לגייס את הועדים המאורגנים לנהל מאבקי סולידריות עם העובדים החלשים, עובדי שכר מינימום ופחות מזה. הדבר אפשרי !

יכולה להיות הסתדרות חזקה יותר וגדולה יותר, אם העובדים ירגישו סולידריות בין כל המגזרים. אם ההסתדרות תחדש את הדרישה להסכמים קבוציים ארציים וענפיים ויחולו עליהם צוי הרחבה לכל העובדים, בכל הענפים, כפי שהיה בעבר. אם ינהגו כך יש תקווה ותהיינה תוצאות למאבק.

לא עובדים סוג א' וסוג ב' , עובדים - ולא עבדים.
בימים אלא זה המסר של ה-1 במאי.