1 במאי 2007

מען מציבה את הסיסמא: "זכות קדימה לעובדים"

את השלט שנשא את התביעה "זכות קדימה לעובדים" החזיקו גברים ונשים, פועלי בניין ופועלות חקלאות, בצעדה שארגנה עמותת מען לציון האחד במאי 2007 בתל אביב. מאחוריהם צעדו מאות מחבריהם שהגיעו מכפר קרע, אום אל-פחם, באקה אל-גרביה שבמשולש, נצרת, כפר מנדא שבגליל וירושלים המזרחית. אליהם הצטרפו פעילים מארגוני עובדים, אנשי שמאל, משוררים ואמנים, ערבים ויהודים, כמו גם נציגי המשלחת הבינלאומית, שארגנה מען, מתאילנד, ארה"ב, ספרד וגרמניה, שהגיעה לישראל לבחון את מצב העובדים בענף החקלאות. הצועדים קראו להתאגדות העובדים, ולמאבק למען עבודה הוגנת וביטחון תעסוקתי.

אין זו הפעם הראשונה שפועלות ערביות צועדות בתל אביב. הן עשו זאת ביום האישה הבינלאומי האחרון, בדרישה לפתוח בפניהן מקומות עבודה בחקלאות. אולם הפעם הכוח היה כפול – לצדן צעדו הגברים. הם ירדו מהפיגומים של הבניינים שבנו במשך כל היום בשדרות רוטשילד עצמה, והתאספו בפינת רחוב שנקין. פועלי מסעדות ובתי מלון שנכנסו לעבודה בעזרת מען, הגיעו גם הם אל נקודת האיסוף, שם הם פגשו את הפועלים שעובדים באחת המחצבות באזור ירושלים, הנמצאים בעיצומו של מאבק על זכויותיהם ועל שיפור תנאי עבודתם.

הצועדים קראו סיסמאות כמו "רוצים לעבוד עם כל הזכויות" ו"התארגנות עובדים עתיד לילדים". מעניינת במיוחד הייתה הקריאה "אבטלת נשים - עוני בכפרים", שנשמעה מפי הגברים ובני הנוער, וביטאה את מצוקת החברה הערבית לאור שיעור האבטלה העצום בקרב הנשים הערביות, אשר מגיע ל-83%, ונובע הן מהמדיניות הכלכלית והן מהשמרנות של החברה הערבית.

רלוונטי מתמיד

הצועדים הגיעו אל רחבת הסינמטק שנראתה חגיגית מתמיד, ואירחה תערוכה של עבודות אמנות ושירים הנוגעים למעמד הפועלים. העבודות מתפרסמות באופן קבוע ב"בית העם", גלריית פועלים לאמנות ושירה בערוץ מעורבות של האתר Ynet, המתעדכנת מדי יום שישי. הפרוייקט שהוא יוזמה של המגזין "אתגר" ועמותת מען, מציג עבודת אמנות חברתית-פוליטית, לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו. קהל תל אביבי רב הסתובב בין התערוכה לבמה, שם החל מצעד הנאומים והמופעים. התערוכה ליוותה את השקת "אדומה - אנתולוגיית שירה מעמדית", בהוצאת "אתגר", "מעין" ו"הכיוון מזרח", בה התפרסמו חלק משירי "בית העם".

אסמא אגבארייה, פעילה במען וראש רשימת דע"ם - מפלגת פועלים, הנחתה את הארוע, וציינה את החשיבות של התארגנות עובדים על בסיס של סולידריות חברתית במקום תרבות האינדבידואליזם: "ניסו להשכיח מליבנו שקיימת זכות בסיסית להתקיים בכבוד. זה התחיל עם הפלסטינים, המשיך עם הערבים אזרחי ישראל, חילחל לפריפריה וזוחל היום למרכז, לעובדי הטלוויזיה והעיתונות".

אגבארייה דיברה על הרלוונטיות של האחד במאי שבוטל על ידי ההסתדרות ב-1995, בצל ההבטחות הכוזבות לשלום ולשגשוג כלכלי. היא קראה לבניית אלטרנטיבה איגוד מקצועית ערבית-יהודית, ולהצבת סדר יום פוליטי חברתי שונה: "מקור הכוח שלנו הוא באחדות ובסולידריות עם כל העובדים בארץ ובעולם. זאת החלופה שלנו לבדלנות הלאומית והדתית בקרב שני העמים, והדרך להתגבר על כל צורות הדיכוי הלאומי והמעמדי".

מנכ"ל עמותת מען , אסף אדיב , פתח בדברי ביקורת על הממשלה: "בשעה שהזירה הפוליטית והתקשורת הישראלית עסוקות בדיון עקר סביב השאלה האם ממשלת אולמרט ידעה לנהל את המלחמה האחרונה...באותו זמן אנו כאן מנהלים מלחמה אחרת לגמרי – מלחמה כדי שעובדים בארץ הזאת ובאזור כולו יוכלו לחיות. אנו נלחמים למען זכותם של עובדים ועובדות פלסטינים וישראלים, יהודים וערבים, לחזור הביתה אחרי יום עבודה כאשר ראשיהם מורמים וכשהם חשים שלילדיהם מובטח עתיד, ביטחון וחופש". על הממשלה להפסיק את מדיניות הסגרים, הוסיף אדיב, ולאפשר לעובדים הפלסטינים לעבוד בתחומה.

אדיב קרא לעובדים הערבים והיהודים להצטרף לקבוצות העובדים שכבר החלו להתארגן בסיוע מען, וביניהם עובדי הטלויזיה החינוכית, עובדי עמותות, מפעל אל ים ומחצבת סלעית במישור אדומים, פועלי הבניין, המסעדות, בתי המלון ופועלות החקלאות, וזאת במטרה לבנות כתובת איגוד מקצועית חדשה. ולבסוף הדגיש אדיב את תרומתה של מען בבניית מפלגת פועלים חדשה – מפלגת דע"ם, כבסיס לבניית חברה חדשה.

מרגשים במיוחד היו דבריה של נציגת משלחת האגודים המקצועיים, ג'וניה (לק) ימפרסרט מתאילנד: "המעסיקים ממציאים כל פעם 'תרגילים' חדשים שיאפשרו להם לנצל אותנו. הם משסים אותנו זה בזה. הם יוצרים פחד בלבבות הפועלים אבל אני רוצה לומר לכם שגם הם חיים בפחד. כמה זמן יכולים אנשים שזורים כל כך הרבה שנאה, לשרוד?... אנו חברי המשלחת הגענו לכאן וראינו כל כך הרבה חומות – חומות בטון וחומות של פחד. לא נוכל להביא אושר לבני האדם אם נמשיך לטפח את החומות האלו. אנו קוראים כולנו יחד: אין חומות בין פועלים". הקהל לא נותר אדיש לדבריה וקרא אחריה: "סו סו" – "מאבק" בתאילנדית.

מסר של סולידריות

לסולידריות היתה נוכחות מוחשית, לא רק במילים, אלא גם בזכות נוכחותן של קלדניות הדואר, המנהלות מאבק עיקש על זכויותיהן, וזכו לגל תמיכה מהקהל שהריע להן ולמאבקן.

ד"ר רועי וגנר , חבר הועד המנהל של עמותת קו לעובד , דיבר על בזיזת הזכויות והחלומות של כל הפועלים, יהודים, פלסטינים וזרים: "הכריחו את העובדים לוותר כמעט על כל מה שמבדיל אותם: על החלומות והכבוד והחיים. אבל הוויתור הזה הוא מכנה משותף, וסביבו אפשר לשלב כוחות... העובדים שנדחקו לפינה יכולים לשלב את הכוחות שלהם כדי לסלול לעצמם דרך אחרת. דרך החוצה מניצול וויתורים. ובדרך הזו, בדרך שהעובדים יסללו לעצמם, בדרך של סולידריות ושיתוף, בדרך הזו תהיה זכות קדימה לעובדים" .

ד"ר יצחק ספורטא, מרצה ליחסי עבודה והתנהגות ארגונית, פעיל בקשת הדמוקרטית ומנהל אתר העוקץ, אמר שהוא אופטימי מאי פעם, לנוכח התופעה שהולכת ומתרחבת של התארגנות עובדים. הוא ציין לשבח את התפקיד החלוצי שהיה לעמותת מען בתחום ארגון העובדים והחזרת האחד במאי לרחוב. עוד הוסיף ספורטא שהתארגנות איגוד מקצועית היא המפתח בידי הפועלים להשגת זכויותיהם.

גם נציג מוקד סיוע לעובדים זרים , ארנולד אליגדו, פועל מהפיליפינים ועורך העיתון "מנילה תל אביב", עיתון הקהילה הפיליפינית בישראל ריגש את הקהל: "לפני כמה שנים, המחשבה שאוכל לעמוד פה על הבמה ולדבר אתכם היתה בעבורי דמיונית. הייתי שקוע באימה. אני זוכר את הרגע שבו אשתי סיפרה לי שלבתי ניתנה אשרה להישאר. בפינה רחוקה אחרת בעולם פועל זר אחר מקווה לאותו דבר. ליבו דואב ומדמם כשהוא חושב על האהובים לו אותם הותיר מאחור במולדתו, עוד זוג ידיים עובד תחת חום המכונה, עוד אם מטפלת בזר במקום בילדיה. אלו הם חייו של עובד זר. האחד במאי הוא היום שבו העולם מכיר בנו ובערכנו. עמדו זקוף והיו גאים אתם הגיבורים המודרניים".

עו"ד איתי סבירסקי מהקליניקה למשפט ורווחה באוניברסיטת תל אביב, פועל להקמת התארגנויות עובדים חדשות, בעיקר בקרב עובדי קבלן ומאבטחים. סבירסקי הדגיש את החשיבות של התארגנות העובדים "במהלך תקופת העבודה" ולא אחריה. הוא טען ש"הכיוון הוא היום ברור יותר מתמיד – חיסול כל העבודה המאורגנת בארץ, כך שעוד שנים לא רבות רובנו פשוט נהיה עובדי קבלן, חסרי כל כוח מיקוח מול המעסיק. אבל בדיוק בגלל הסכנה הזו, המאבק הזה הוא כל-כך חשוב". סבירסקי קרא להסתדרות לשאוב את כוחה "מלמטה, מהעובדים, ולפעול באופן יותר דמוקרטי מכפי שהיא פועלת כיום" .

תרבות אדומה

במהלך האירוע נחטפו כמו לחמניות חמות עותקים של "אדומה - אנתולוגיית שירה מעמדית", שהושקה במהלך הערב. האנתולוגיה הופקה במיוחד לרגל האחד במאי ביוזמתם של המגזינים "אתגר – מגזין פוליטי תרבותי" , מעין – כתב עת לשירה והכיוון מזרח. באסופה משתתפים למעלה מ-90 משוררים יהודים וערבים. לצד המאבק להחזרת הכבוד לעובד, אין לוותר גם על הצורך להחזיר את התרבות למעמד הפועלים, להחזיר את האמנות לעם. זו היתה המחשבה מאחורי ההחלטה למכור את האנתולוגיה במחיר נגיש לכל כיס: 20 ₪ - שכר מינימום לשעת עבודה.

יהושע סימון, משורר ועורך במגזין "מעין", ואחד מעורכי האנתולוגיה, הציג אותה מעל הבמה, והקריא את התרגום העדכני שערך לשיר של פיט סיגר "מדברים איגוד". לרגל האחד במאי זכה השיר לעדכון נוסף, ברוח האירוע:

.. בְּמֶרֶד הַיַּמָּאִים, זֶה מַה שֶּׁגִּלּוּ / וּמִחוּץ לְחֵיפָה כִימִיקָלִים, זֶה מַה שֶּׁגִּלּוּ / וּמִחוּץ לִנְמַל אַשְׁדּוֹד, זֶה מַה שֶּׁגִּלּוּ / ובכפר קרע, זֶה מַה שֶּׁגִּלּוּ / וברחבת הסינמטק, זֶה מַה שֶּׁגִּלּוּ / שֶׁאִם אַת לֹא נוֹתֵנת לְאֵלֶּה שֶׁקּוֹרְאִים לך 'קוֹמוּנִיסְטית' לִשְׁבֹּר אוֹתך / שֶׁאִם את לֹא נוֹתֵנת לַשְּׁטִינְקֶרִים שֶׁל הַבּוֹס לִשְׁבֹּר אותך / אִם את לֹא נותנת לְשׁוֹבְרֵי הַשְּׁבִיתָה לִשְׁבֹּר אותך / אִם את לֹא נותנת לְגִזְעָנוּת לִשְׁבֹּר אותך / את תְּנַצֵּחי. אֲנִי מִתְכַּוֵּן, קחו אֶת זֶה בְּאִיזִי, אֲבָל קחו אֶת זֶה!

בני הנוער הניפו את דגלי העמותה, והסתובבו בין הנוכחים בעוד עמיר לב שר: "עבד של חברת שמירה חיכה לי בכניסה / קשור לדלת נושם לפי שעה / הסיגריות הזולות שלו הסתכלו עלי מהחולצה / אדוני הוא אמר בבקשה", מתוך "בבקשה אדוני" שיר שכתב ומופיע גם הוא באנתולוגיה. ההתלהבות גברה כשיואל בן שמחון ואנסמבל סולטנה עלו לבמה ושזרו בשירם את הסיסמא: "זכות קדימה לעובדים". בערב בוצעו גם שני שירים מאת מאיר גולדברג, המופיעים גם הם ב"אדומה". נתן סלור שר את "ילד עם קוף": "כלכלת העולם בעירום משתזפת / מרוב עניים לא רואים את החוף / בברזיליה זרימת שוק ההון מטפטפת / בסאו פאולו מופיע ילד עם קוף / ברחוב, באמצע הרחוב / ילד עם קוף". יסמין אבן הצטרפה לדן תורן ויחד הם שרו את "אימפריות נופלות לאט", גם הוא של גולדברג: "ובתוך הדפים של הזמן שאבד / אנשים נגמרים ברגע אחד / אימפריות נופלות לאט". אולי בשורה לעתיד לבוא.

השיא של הערב, הרגע שהפועלים חיכו לו, היה טקס חלוקת אות ההוקרה לפועלים המצטיינים. את החלק הזה הנחתה וופא טיארה מכפר קרע, פעילה איגוד מקצועית בעמותת מען שאת דרכה לאיגוד עשתה דרך עבודתה בחקלאות: "בחרנו לתת אות הוקרה לפועלים ולפועלות שהביעו סולידריות בתוך הקבוצות שלהם ונאמנות לעמותה ולמאבק שלה בהגנה על העובדים. לפועלים שיצרו אווירה המאפשרת יציאה מהתודעה האינדיבידואליסטית, לתודעה המעמדית חברתית, שהיא הדרך היחידה לשנות את המצב בו אנו חיים".

פועלים, פועלות וקבוצות של עובדים, עלו אחד אחד לבמה וקיבלו את תעודות ההוקרה. תעודות במסגרות פשוטות, פרולטריות באמת, אך ההתרגשות היתה גדולה. לאף אחד לא נותר ספק שאלה הם באמת הגיבורים המודרניים של האיגוד המקצועי החדש.