1 במאי 2007

ארנולד אליגדו, נציג מוקד סיוע לעובדים זרים

שמי הוא ארנולד אליגדו ואני פיליפיני, אחד מ-44 אלף פיליפינים העובדים בישראל. הפיליפינים היא אחת המדינות בעלת היצוא הגבוה ביותר של כוח אדם לעולם.

בעבורנו האחד במאי הוא היום שבו עובדים כמונו, מקומיים ומהגרים, מקבלים אישור על זכויותינו כעובדים.

הגעתי לישראל לפני עשר שנים במטרה למצוא עתיד טוב יותר למשפחתי שלדאבוני הרב מולדתי אינה יכולה לספק לי. חופש מעוני, ואמונה שילדיי יזכו למה שמגיע להם.

לפני כמה שנים, המחשבה שאוכל לעמוד פה על הבמה ולדבר איתכם היתה בעבורי דמיונית. הייתי שקוע באימה. עברתי לילות ללא שינה במחשבה על הגורל שמצפה לי ולמשפחתי.

אני זוכר כאילו זה היה היום את הרגע שבו אשתי התקשרה אליי וסיפרה לי שלבתי ניתנה אשרה להישאר. במהלך המאבק שלי להישאר אני זוכר את מה שאמרתי לשלטונות: "אני וילדיי לא נהיה למעמסה על המדינה שלכם".

בפינה רחוקה אחרת בעולם פועל זר אחר מקווה לאותו דבר. לבו דואב ומדמם כשהוא חושב על האהובים לו שהשאיר באחור במולדתו, עוד זוג ידיים עובד תחת חום המכונה, עוד אם מטפלת בזר במקום בילדיה. אלו הם חייו של עובד זר.

לכל הפועלים הזרים כאן בישראל ובעולם אני אומר: היום הזה הוא יומכם. היום הוא היום שבו העולם מכיר בנו ובערכנו. עמדו זקוף והיו גאים אתם הגיבורים המודרניים.