1 במאי 2007

ג'וניה (לק) ימפרסרט, תאילנד

אני מביאה לכם מסר של סולידריות מנציגי המשלחת שהגיעה לכאן בהזמנת עמותת מען מתאילנד, ארה"ב, גרמניה וספרד.

היום הזה הוא יום שבו אנו מציינים מאתיים שנים של מאבקי פועלים למען הזכות להתארגן. אלפי פועלים נתנו את חייהם למען זכויותיהם הבסיסיות של מליוני הפועלים. רק הקול הקולקטיבי יכול לאפשר לנו לחיות בכבוד, ובבטחון.

אבל אנחנו לא יכולים לומר שאנו מרוצים, שהשגנו את מטרותינו, האם לא כן?

המאבק לא תם. בעולם הגלובלי שלנו לחברות הענק יש את המילה האחרונה. ידוע לנו שהעשירים הפכו להיות השנה 36% יותר העשירים. האם אנו הפועלים התעשרנו ב36%?

המעסיקים ממציאים כל פעם 'תרגילים' חדשים שיאפשרו להם לנצל אותנו. הם משסים אותנו זה בזה. הם יוצרים פחד בליבות הפועלים, אבל אני רוצה לומר לכם שגם הם חיים בפחד. הם אולי מחזיקים טריליונים בבנק אבל כמה זמן יכולים אנשים שזורים כל כך הרבה שנאה לשרוד?

אנחנו הרוב. אנו בעלי העולם הזה ועלינו לשמור עליו מפני תאוות הבצע הקפיטליסטית, האם לא כן?

אנו חברי המשלחת הגענו לכאן וראינו כל כך הרבה חומות – חומות בטון וחומות של פחד. לא נוכל להביא אושר לבני האדם אם נמשיך לטפח את החומות האלו. אנו קוראים כולנו יחד: אין חומות בין פועלים.

לסיום אני רוצה לומר לכם את מילות המאבק שלנו מתאילנד: סו מאי סו האם נלחם? סו סו!