עובדי הקבלן מתים פעמיים

אסף אדיב*

אברהים עבד אלחמיד (27), תושב כפר מנדא, נהרג בתאונת דרכים בכביש החוף בדרכו לעבודה במפעל בהרצליה בו הועסק כעובד קבלן. בתאונה, שארעה ביום ה', ה- 1.11.07, בשעה 6:00 בבוקר, היו מעורבות שתי מכוניות של עובדים מאותו הכפר. 14 עובדים נוספים נפגעו בה. כולם, כמו המנוח, עובדי קבלן חסרי זכויות. מהדורות החדשות של אותו יום דיווחו על התאונה בהרחבה, ומומחי תעבורה ניתחו את הגורמים לה. אף אחד לא עסק בקורבנות, ובמי שהותירו אחריהם.

באותו בוקר ממש, החלה חילווה (25) אשתו של אברהים, את יומה הראשון בעבודה במשק חקלאי בכפר יהושע. כמו נשים רבות, פנתה חילווה למשרד של מען בכפר מנדא בחיפוש אחר מקום עבודה המשלם שכר על פי החוק. כאשר נמצא סוף סוף מקום מתאים והיא יצאה לעבוד, רצה הגורל, ובעלה נהרג בתאונה.

כאשר עובד, שפרנסת המשפחה מוטלת על כתפיו נהרג, נותרת שאלה גדולה לגבי עתיד משפחתו. האלמנה הצעירה, שנמצאת כיום בהריון עם ילדה השלישי, תיאלץ לגדל את ילדיה עם קצבת שארים של 2,247 ₪ שתגדל ב-544 ש"ח נוספים כשיוולד ילדה השלישי. סה"כ 2,791 ₪ לפרנסת משפחה בת 4 נפשות. אין צורך להכביר במלים לגבי המשמעות של סכום זה לגבי עתידם של הילדים. הסיכוי שלהם לזכות בחינוך טוב, העשרה, או כל תוספת אחרת לשעות במהלכן הם מתחרים עם 40 תלמידים נוספים על תשומת ליבו של המורה, שואף לאפס.

לו היה המנוח עובד במקום עבודה מסודר ומבוטח בקרן פנסיה, היתה אלמנתו מקבלת קיצבה לכל החיים בגובה של 70% משכרו, ותשלום עבור שני ילדים עד הגיעם לגיל 21. בתוספת של קיצבת השארים, היתה מגיעה ההכנסת המשפחה לכ-6,000 ₪ בחודש, בחישוב גס. סכום זה היה מאפשר להבטיח את עתידם של הילדים.

גורלו של המנוח אברהים ושל משפחתו, נחרץ מראש בשוק העבודה בישראל. עשרות אלפי עובדים ערבים נוסעים יום יום כדי להגיע למקומות העבודה במרכז, בשל היעדר פיתוח בפריפריה והזנחה שיטתית וארוכת שנים של הישובים הערביים. שיעור הנפגעים הגבוה של ערבים בתאונות דרכים הוא, בין היתר, פועל יוצא של מספר הקילומטרים בין ישוביהם ובין מקומות עבודתם. מי שנוסע יותר נפגע יותר.

וזה לא הדבר החמור ביותר. בשנת 2002 נקלט אברהים יחד עם 400 עובדים נוספים בחברת סולל בונה. העובדים נקלטו במסגרת הסדר אליו הגיעה עמותת מען עם החברה, והבטיח לעובדים זכויות סוציאליות וקרן פנסיה. אלא שכמו אלפי עובדי בניין אחרים, פוטר אברהים מעבודתו בשנת 2005. מאז הוא עובד אצל קבלני משנה. כאשר חברות הבנייה פיטרו עשרות אלפי עובדים והעבירו אותם לקבלני משנה וחברות כ"א, הן צעדו בעקבות המדינה, התעשיינים, בתי החולים, ומי לא, החותרים להוזיל עלויות. קבלני המשנה, כידוע, מורידים מחירים כדי לזכות במכרזים ואינם משלמים תנאים סוציאליים. המחיר הוא פגיעה בביטחון התעסוקתי של העובדים.

עובדי הקבלן הערבים מתים פעמיים. פעם אחת כאשר תנאי העבודה הקשים והמרחק הופכים את עבודתם למסוכנת, ופעם שניה כאשר היעדר ביטוח פנסיוני מותיר את שאריהם חסרי כל ובעוני מחפיר.

הברית בין הממשלה לבין המעסיקים בעלי ההשפעה, מעמידה את הרווח לפני זכותו של העובד לחיים של כבוד. מספר העובדים הנהנים מזכויות סוציאליות ותנאי עבודה הוגנים הולך ופוחת. כל עוד לא יחוייבו המעבידים לדאוג לתנאים הסוציאליים של עובדיהם, כולל עובדי קבלן, ובעיקר קרן פנסיה לכל עובד, יוותרו הסיסמאות על המאבק בעוני, הכל כך פופולריות בימים אלו, ריקות מתוכן.

* אסף אדיב הוא מנכ"ל עמותת מען