החקלאים גברו על הכלכלנים:
הממשלה הגדילה את מכסת העובדים הזרים לחקלאות

אסף אדיב

החלטת הממשלה מיום 7.1.07 לאשר יבוא של עוד 3000 עובדים לענף החקלאות עוררה תמיהה וביקורת רבה בחוגים כלכליים ומנהליים בכירים. בין המתנגדים החריפים להחלטה מוזרה זו היו שר התמ"ת אלי ישי, המשנה לנגיד בנק ישראל הפרופ' צבי אקשטיין וכן אנשי צוות רבים במשרד האוצר, התמ"ת והחקלאות וביניהם כאלה הממונים על הטיפול בעובדים זרים.

בהודעה לעיתונות מאותו יום הסביר פרופ' צבי אקשטיין כי "העסקת עובדים זרים גורמת לישראל נזק חברתי, כלכלי ותרבותי, בין השאר משום שהם מרוויחים שכר נמוך, שמוריד את שכרם של עובדים ישראלים, ומועסקים במקום מובטלים ישראלים".

פקיד בכיר במשרד התמ"ת שהוא שותף לעיצוב מדיניות ארוכת טווח של הממשלה בנושא עובדים זרים התבטא בפני, בעילום שם, באופן שממנו ניתן היה להבין כי החלטת הממשלה הפתיעה גם אותו: "היתה לי תחושה של עלבון ושל זלזול בכל העבודה של הכנה ודיונים שנעשתה בשנה האחרונה. יושבים בישיבות ארוכות ודנים במשך חודשים על מספר העובדים הזרים בכל ענף, לבסוף מגיעים להחלטה מאוזנת שתואמת את הצרכים הכלכליים והחברתיים, ופתאום, אחרי כל זה, מגיע הדרג הפוליטי ומנחית החלטה שאין מאחוריה כל שיקול עניני אובייקטיבי".

ביקורת מכיוון בלתי צפוי היתה זו שהשמיעה מנהלת חברת אגם מהל"ב, המפעילה את תוכנית ויסקונסין בנצרת, גב' תרצה בר חיים. במאמר שפרסמה ב-Ynet תחת הכותרת "תחליטו: ויסקונסין או פועלים זרים" הגדירה את ההחלטה לייבא עובדים זרים לחקלאות, כעומדת בסתירה למדיניות הממשלה לעודד מובטלים לצאת לעבודה.

כלכלנים והוגים חברתיים, מאוחדים כיום בדעה כי אין כל הצדקה כלכלית אובייקטיבית ביבוא עובדי כפיים לישראל, וכי ההשפעה של עובדים מוחלשים אלו על שוק העבודה ועל המציאות הכלכלית חברתית בישראל היא שלילית ביותר. ההגיון הפשוט אומר שאזרחים משלמי מסים זכאים למקום עבודה שיכניס להם שכר ויאפשר להם לקיים אורח חיים סביר. בכך הם גם מפעילים את המערכת הכלכלית כולה בכספים המיועדים לצריכה, בעוד שהעובדים הזרים מוציאים את החלק הארי של שכרם בארצות המוצא שלהם.

אלא שמה שקובע בנושא ייבוא העובדים הזרים אינו טובת החברה ככלל ובוודאי שלא השיקול טובת העובדים. קבוצות לחץ אינטרסנטיות שפועלות מטעם החקלאים וחברות כוח האדם המייבאות את העובדים מחו"ל, מצליחות פעם אחר פעם לנטרל את ההתנגדות של המערכת הממשלתית והכלכלית, ולהשיג את האישורים הנדרשים ליבוא עוד ועוד עובדים זרים. הדחף לכך הוא השאיפה להפקת רווחים קלים ומהירים, ללא התחשבות בנזק האדיר שנגרם לכלכלה המקומית, לעובדים בישראל וגם לעובדים הזרים שסובלים מניצול והשפלה.

ההחלטה הממשלתית האחרונה חשפה את כוחו האדיר של לובי החקלאים. אלו הפעילו בחודשים שקדמו לאישור התקציב לחצים אדירים במטרה להגדיל את מכסת העובדים הזרים, ולהקטין את גובה ההיטלים שמשלם כל חקלאי על העסקת עובדים זרים. ואכן בתקציב המדינה שאושר בראשית ינואר הצליח הלובי החקלאי להוריד את ההיטל מ-18% כפי שדרש האוצר, ל-8% (השיעור שהיה עד כה).

עתה מסתבר כי החקלאים ניצלו את חולשתו הפוליטית של אולמרט כדי לסחוט גם את ההחלטה להגדלת מכסת העובדים הזרים. הצעת ההחלטה שבה תמך אולמרט היתה אתנן לשר החקלאות שלום שמחון, איש מחנה ברק במפלגת העבודה, אשר קשור הדוקות ללובי החקלאי. ככל הנראה היתה כאן עיסקה שבמסגרתה תמכו אנשי ברק בתקציב המדינה, ובתמורה קיבלו מאולמרט תוספת לעובדים הזרים.

חיזוק הגוש המתנגד לפרץ בצמרת מפלגת העבודה וצבירת נקודות בקרב הלובי החקלאי אינם יכולים להציל את ממשלת אולמרט הטובעת בתוך שחיתות, וסובלת מפופולריות השואפת לאפס בשל תפקודה הלקוי במלחמת לבנון השניה. הרושם העולה מההחלטה האחרונה של הממשלה הוא שהיא אינה מסוגלת לנהל את המדינה והכלכלה לפי העקרונות הקפיטליסטיים שבהם היא דבקה בתאוריה, ובפועל מנוהלת המדינה על עקרונות.