אנה קריסטינה ברמודס-פרדו: את המאבק האיגוד מקצועי התחלתי מהבית

ראיינה: אסתר ליפשיץ ארליך

את אנה קריסטינה ברמודס-פרדו מקולומביה פגשנו בכינוס בינלאומי בנושא שתוף הפעולה בין הצפון לדרום, שאורגן בברצלונה מטעם האיגוד המקצועי הגדול בספרד בשם "ועדי פועלים" (CCOO) ב-30 בנובמבר 2007. מטעם מען השתתפו רוני בן אפרת ואסתר ליפשיץ-ארליך. אנה היא נציגת עובדים מאיגוד בשם "המרכז של איחוד העובדים", CUT. במקצועה היא מורה בבית ספר יסודי, וכיום היא אחראית מטעם האיגוד על מחלקת החינוך האיגוד מקצועי באזור שלה.

כיצד הגעת למעורבות חברתית ופוליטית?

אנה: אני באה ממשפחה עם 9 ילדים, הייתי הבת היחידה בין 8 אחים, ומאז ומעולם נלחמתי נגד הדיכוי האישי שלי. הוריי ואחיי לא נתנו לי לצאת לבד, ללכת למסיבות, לקולנוע, ואחד מאחיי תמיד היה צריך להתלוות אלי. למרות שבבית אמא הייתה מחליטה הכל, היא בעצמה קיבלה את הערכים הגבריים, וחשבה שתפקידי כבת הוא לשרת את האחים שלי. כך שאת המאבק שלי התחלתי בבית כשניסיתי לשכנע את אמי שאין זה מתפקידי לשרת אותם. אמי, כמוני, הייתה מורה במקצועה, ואבא עבד במכס.

בחברה שלנו הנשים הן במקרים רבים המפרנסות היחידות של המשפחה, מצב שמטיל עליהן הרבה מאד לחץ כי הן מפחדות לאבד את מקום העבודה. התוצאה היא שקשה לאנשים בכלל, ובמיוחד לנשים, להסכים לקחת אחריות בתפקידים איגוד מקצועיים.

את טוענת שלנשים קשה להתארגן, כיצד נהית מעורבת בעבודה איגוד מקצועית?

אנה: את השיעורים המהפכניים הראשונים שלי קיבלתי דווקא בכנסיה ע"י כמרים שהקימו קבוצה בשם "קבוצת גולקונדה". זו הייתה קבוצת כמרים שמאלניים מהפכניים שעבדו בתוך הכנסייה, מרדו נגד המימסד הקתולי, ופעלו בשתוף פעולה עם קבוצות שמאל בקרב העם הפשוט. הם לימדו אותי לעמוד על זכויותיי, ואמרו לי שעליי להיאבק בעד חינוך ואיכות חיים. לאחר מכן פגשתי את בן זוגי למשך שנים רבות, אשר הפך לאבא לילדי. הוא תמך בהתפתחות שלי כאשה עצמאית, ותמיד אמר שהוא מכיר בי לא רק בתור אמא של הילדים שלו, אלא גם כשותפה למאבק. גם לאחר שנפרדנו המשכנו להיות חברים למאבק.

ספרי לנו על עבודתך באיגוד.

אנה: לאחר שנבחרתי על ידי המורים להיות נציגתם באיגוד, אני עובדת באיגוד במשרה מלאה כבר 5 שנים. הנושא העיקרי שאני רוצה לקדם הוא החינוך האיגוד מקצועי בקרב נשים. מבחינתי, ההצלחה של העבודה שלנו נמדדת במספר הנשים המחוייבות לפעילות בתוך האיגוד. אנחנו מציעים קורס בן שנה, שבו המשתתפים לומדים יומיים כל חודש. בנוסף, נשים מקבלות קורס בן יומיים כל חודשיים בנושא מגדר. חוץ מזה, אנחנו מקיימים פורום במרץ לרגל יום האישה הבינלאומי, שאליו אנחנו מזמינות נשים מוכרות בזכות עבודתם לדבר. השאיפה היא להזמין ב-2008 אורחות בינלאומיות.

האם יש קשר בין האיגודים המקצועיים לבין מפלגות פוליטיות?

אנה: בקולומביה יש 3 איגודים מקצועיים, אבל האיגוד שלנו, CUT, הוא היחיד המזוהה עם השמאל הפוליטי. באזור שאני מייצגת יש 15,700 עובדים מאורגנים. בניגוד למדינות רבות באמריקה הלטינית, בקולומביה שולטת ממשלה ימנית. יש מקרים רבים של דיכוי פעילי האיגוד מקצועי, ואני מתכוונת למעצרים, עינויים, היעלמויות ואף רצח. אני חברה במפלגה הקומוניסטית בקולומביה, בן זוגי ישב בכלא, ואני נאלצתי לעקור מעיר הולדתי כי חיי היו בסכנה.

השלטון מנהל מלחמה עקובה מדם נגד אנשי הגרילה, וטוען שהאיגודים המקצועיים מסייעים לטרור. זה לא נכון, וגם אין תמיכה עממית רחבה בגרילה, וזאת בשל טעויות חמורות שקבוצות הגרילה עשו בעבר, כגון "פרשת בוחאיה", כאשר הן התקיפו כנסיה ונהרגו שם מעל מאה אזרחים חפים מפשע, וגם בגלל טענות שהגרילה ממומנת ע"י סחר בסמים. אני אישית חושבת שכל עוד מתקיים אי שוויון חברתי, והדיכוי החברתי הוא כל כך גדול, קבוצות הגרילה ימשיכו להתקיים.

מה דעתך על התהליכים הפוליטיים והדמוקרטיים המתרחשים באמריקה הלטינית היום?

אני אופטימית לגבי התהליכים שעוברים על אמריקה הלטינית כיום. לא תמיד מדובר במנהיגים אידיאליים, אבל לדעתי הם יאפשרו להתפתח בכיוון הנכון. אי אפשר לצפות ממנהיג כמו אוו מוראלס מבוליביה, למשל, לפתור בעיות בנות מאות שנים, ואותו הדבר נכון גם לגבי צ'אבס מונצואלה, או לולה מברזיל. לנו יש שלטון ימני, אבל בעוד 3 שנים כאשר יהיו בחירות, גם לנו יש אפשרות לשנות כיוון, אם לא ירצחו את המועמד שלנו. יש חזית של כל כוחות השמאל בשם "אלטרנטיבה דמוקרטית". נציגים של הקואליציה ניצחו בבחירות לראש העיר בוגוטה. בנוסף, יש פוליטיקאית בשם פיאדאד קורדובה, שהיא מאוד מחויבת לתהליך השינוי. אמנם היא במפלגה הליברלית אבל מהנסיון שלי, נשים, כשהן נפתחות לשינוי דמוקרטי, עושות את זה עד הסוף.