ד"ר אורלי בנימין - המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, התוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן
הרצאה בכנס "התעסוקה כמפתח לפתרון בעיית העוני בקרב נשים ערביות", עמותת מען, 14.6.08, מלון המעין, נצרת
ד"ר אורלי בנימין
מאז תחילת שנות ה- 80 פועלים במדינת ישראל כוחות כלכליים ופוליטיים שלוקחים על עצמם לחזק את הקשר בין ישראל וארצות הברית.
המאמץ לשכנע את הממשל האמריקאי שהממשלה הישראלית מאמצת את הנחיותיו הכלכליות ואף מצמיחה חשיבה כלכלית מקומית ההולכת בדרכיו, מקבל כמה משמעויות חשובות לחייהן של נשים: כלל הנשים שחיות בישראל, נשים בפריפריה ונשים ערביות. המדינה בישראל, תמיד חיפשה דרכים לצמצם את האחריות שלה כלפי רמת החיים של האוכלוסיה הערבית. אבל המשמעות הכללית של אימוץ הכלכלה האמריקאית הנקראת כלכלה ניאו-ליברלית, היא שהמדינה עוברת מאחריות כלפי כלל האזרחים לאחריות כלפי קבוצה הולכת וקטנה של משפחות. לתהליך הזה קוראים תהליך הדרה והוא מבחין בין אזרחים שעדיין נהנים מהטבות שונות של המדינה למי שהם אזרחים מודרים excluded citizens . אזרחים שהמדינה מתעלמת מזכויותיהם ובמיוחד מהזכות שלהם לממש זכויות חברתיות כמו הזכות למזון ולבוש, בריאות, חינוך ודיור.
בשנת 1983 חתמה ישראל על הסכמים בינלאומיים הנקראים הסכמי סחר חופשי – או הסכמי GATT. כתוצאה ממהלך זה קרו כמה תהליכים חשובים לענייננו:
(1) נחלש הניסיון ליצור מקומות עבודה או לתכנן יצירה של הזדמנויות תעסוקה.
(2) הצטמצמו מאד המשרות בסקטור הציבורי והמדינה התחילה להשתמש בהעסקה ארוכת טווח דרך חברות כוח אדם, בכדי להמנע מתשלום של פנסיה לעובדות.
(3) המדינה אימצה את צורת הפעולה של הראיס כצורה טובה לחסוך כסף למשל בתחום עבודת הניקיון.
(4) החל יבוא של כוח עבודה זול וזר בדמותם של מהגרי העבודה.
(5) התבססה אבטלה מבנית – כלומר מצב שבו עובדים ועובדות אינם יכולים למצוא לעצמם פרנסה בשל אי התאמה בין רמת המיומנות שלהם ורמת המיומנות הנדרשת במשרות המוצעות.
בשנת 1985 נחקק בישראל חוק ההסדרים שבמשך השנים השתמשה בו הממשלה בכדי להפחית את ההוצאות שלה ובמיוחד את הקצבאות של הביטוח הלאומי כגון קצבאות לאמהות חד הוריות וקצבאות ילדים.
בשנת 1992 נחקק בישראל חוק חובת המכרזים שמייד כשנחקק לווה בהנחיות של החשב הכללי שבהן נקבע כי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות צריכות לקנות שירותים כגון עבודת ניקיון, במחיר הזול ביותר. בצורה הזו נפגעו עובדות ניקיון רבות שהועסקו בצורה לא חוקית, אבל חמור יותר הוא החלחול של צורות העסקה פוגעניות נצלניות ולא חוקיות לכלל ענפי השירותים במשק. כיום לא צריך להיות עובדת ניקיון במכרז של המדינה בכדי להיות מועסקת בצורה לא חוקית - ומספיק להיות עובדת בסופרמרקט.
החשוב בכל התהליכים שאני מתארת הוא היחלשות של עובדות לעומת התחזקות של מעסיקים. בגלל האבטלה המבנית, הרבה עובדות מחפשות עבודה לעומת מעט מקומות עבודה מתאימים. עובדות מפחדות לאבד את מקומות העבודה שמצאו. לכן מפחדות להתלונן על התנאים שלהן מול המעסיק. העובדת נהיית יותר מבודדת. יש לה פחות אל מי לפנות כשהיא נפגעת. לפעמים עובדות גם מאמינות שהתנאים שלהם כן חוקיים.
לפחד הזה קוראים אי בטחון תעסוקתי. אם לוקחים בחשבון את תהליכי קיצוץ הקצבאות מבינים שאנחנו מדברות על תלות במעסיקים. עובדות שחייבות את לפרנס את הילדים שלהן מרגישות שהן מוכנות לעשות כל דבר כמעט בכדי לשמור על מקום העבודה. בצורה הזו מעסיקים יכולים להשתמש יותר ויותר ברשות שהם מקבלים בלי מילים מהמדינה, לנצל עובדות.
בתנאים האלו, למרות הפחד, הכי חשוב לנסות ולפעול נגד מעסיקים לא בצורה ישירה, אלא בצורה פוליטית ודרך הארגונים המנוסים שקיימים היום בישראל. למשל צריך לפעול למען נוכחות פמיניסטית בוועדות מכרזים. צריך לתבוע באופן פוליטי פיקוח ארוך טווח על מכרזים. וכמובן צריך לתבוע אכיפה של חקיקת העבודה.
כל התהליכים שמניתי פוגעים בנשים בישראל והופכים אותן חשופות להעסקה פוגענית ונצלנית בגלל התלות הגדולה יותר שלהן במשפחות שלהן, בבני הזוג שלהן ובמדינה שמקצצת את התמיכה שלה. אבל לגבי נשים ערביות כל התהליכים האלה יותר חמורים ויוצרים עוני יותר גדול ואבטלה יותר חמורה.
רק 16% מתוך כלל הנשים הערביות מועסקות.
ב- 1995 היו 17.44% מהנשים הערביות מועסקות
אבל
רק 14.65% היו מועסקות בקרב הנשים הערביות הנשואות
לעומת 28.01 נשים מועסקות בקרב הגרושות
שיעור נמוך מאד בקרב אלמנות – רק 8.53 מועסקות
ובקרב הרווקות שוב שיעור קצת יותר גבוה של 23.30 נשים מועסקות
אבל החשוב הוא ששיעור האבטלה בקרב נשים ערביות הוא 17% לעומת שיעור של 8.5% בקרב הנשים היהודיות, נכון ל- 2006.
ישנן סיבות רבות לאבטלה בקרב נשים ערביות כגון מבנה מצומצם של הזדמנויות לתעסוקה במיוחד במגזר הציבורי ובכלל והעדר פתרונות טיפול ראויים לילדים בשעות העבודה. אבל אחת מהן מעניינת במיוחד והיא קשורה לפיקוח החברתי על נשים ועל המידה שבה הן שומרות על קוד הכבוד של המשפחה.
הרבה מאד נשים ערביות, במיוחד נשואות, חוששות לצאת לעבודה מחוץ למקומות בהם הן מתגוררות. הקהילה הכפרית מתייגת את הנשים היוצאות אל מחוץ לכפר בכדי לעבוד, כך שעצם היציאה נחשבת כהפרה של הנאמנות למשפחה.
בהקשר הזה אני רוצה להביא אליכן ציטוטים של נשים ערביות שהתחזקו והעיזו להתעלם מהרכילות ומהפגיעה בשמן הטוב וכיום הן גאות בעצמן על התהליך שעברו ועל העובדה שיכלו להפוך לפרנס בכבוד את ילדיהן. המדובר בנשים משפרעם שיצאו לעבוד בניקיון כשהן מחליטות שגידול הילדים יותר חשוב להן.
15 שנה עבדתי בעזרה לזקנים וניקיון במשקי בתים. עבדתי בהתחלה 3 שנים בקריות , קרית ים , קריית ביאליק ובקריית מוצקין עבדתי באופן פרטי עד שרכשתי ניסיון שם הם מאוד העריכו אותי כאישה שבאה באופן עצמאי על מנת לעבוד ולהביא כסף לילדי הלומדים באוניברסיטאות.
נתקלתי בקשיים רבים האנשים היו מסתכלים עליי אחרת ואומרים שאני יוצאת לא לצורך עבודה אלא בגלל דברים אחרים. זה היה מרתק (למקום) אותי לגמרי אך הצורך שלי לכסף כדי לעזור לילדיי ולפרנס את הבית חזק אותי ועזר לי בלהתגבר על כל הרגשות שלי
הנשים שהצליחו להתגבר על התיוג, יצאו אל מחוץ למקום הישוב והצליחו לפרנס את הילדים שלהן, וגם כשהם גדולים להמשיך ולתמוך בהם, מרגישות גאווה ותחושת סיפוק על כך שהתגברו על המכשולים והעמידו ילדים לתפארת.
לסיכום, התנאים במשק קשים מאד גם בשל העדר מקומות עבודה וגם בשל העובדה שהמקומות שישנם הם נצלניים ופוגעניים. החשוב הוא לא לפעול לבד, לפעול בשיתוף פעולה עם חברות ועם פעילות מארגונים שונים, בכדי לא להיות מוחלשות כל כך מול התלות במעסיק כזה או אחר. יחד אפשר לחשוב על פתרונות ויחד אפשר להתגבר על הכוחות המחלישים המכוונים מטעם המדינה ואלו המחלישים הבאים מטעם הסביבה והקהילה. רק פעולה משותפת יכולה לעזור להתגבר על כל אלו.
דוברות נוספות:
להעלות את נושא הפועלות הערביות על סדר היום
מיכל שורץ
פעילת שלום פמיניסטית באישה לאישה, ומרצה במכללת עמק יזרעאל
דר' חנה ספרן
קישורים