משלחת איגודים מקצועיים – יום שני לביקור

חברי המשלחת נפגשים עם פועלות חקלאות בסניף עמותת מען בכפר קרע

סיהאם עלאווי: "העובדים התאילנדים הפכן לכח העבודה הקבוע, אנחנו מרגישים כמו הגלגל הרזרבי"

את היום השני לביקורה בישראל פתחה המשלחת בפגישה עם סגנית מנהל מחלקת המחקר במשרד החקלאות הגב' תניב רופא. רופא סיפרה לחברי המשלחת על שיטות העסקת העובדים בחקלאות, על המעבר להסתמכות על עובדים זרים, ועל שיתוף הפעולה עם עמותת מען:

"בעבר היתה הסתמכות נרחבת על העובדים הפלסטינים מהגדה המערבית ועזה, שאחרי 67 נכנסו בהדרגה במספרים הולכים וגדלים. במקביל לכניסתם היתה עבודה שוטפת של אוכלוסיה מהמגזר הערבי והבדואי ושיטת העבודה היתה באמצעות קבלני כח אדם - ראיסים. הראיס היה מביא את העובדים, וברוב המקרים לא התקיימו יחסי עובד מעביד, בין החקלאי לעובדי הראיס, וגם לא בין החקלאי לראיס.

"להבדיל מארה"ב, ואירופה בהן יש חקלאות ממוכנת, החקלאות הישראלית החלקה הגדול היא חקלאות אינטנסטיבית, כלומר נדרשת לקטיף ידני, ואין לכך תחליף ממוכן. בנוסף להבדיל מסקטורים יצרניים אחרים, בחקלאות צריך לקטוף במועד מסוים, אי אפשר להגיע למצב שבאותו יום אין כוח אדם – אי אפשר לדחות את הקטיף. החקלאי משקיע המון כסף במהלך השנה ובתקופה מאוד מסויימת הוא חייב לקטוף, או שיאבד את השקעתו. זה יוצר תלות מאוד חריפה של בעל העסק בעובדים שלו. ולכן החקלאים זקוקים לכח עבודה שאפשר לסמוך עליו.

"אי שם בסוף שנות ה-80, החקלאים הבינו שעל העובדים הפלסטינים קשה לסמוך בגלל הסגרים, והתחילו לחפש פתרונות אחרים. האוכלוסיה הערבית בתוך ישראל המשיכה להיות זמינה, ולהוות מענה מסויים לחקלאות אבל היה נתח מאוד גדול של פלסטינים שכבר לא סמכו עליו.

"בתחילת שנות התשעים סימנו את תאילנד כפיתרון למצוקת העובדים. אחרי פיגוע במשק חקלאי בשקף, ובתחילה הוחלט לייבא עובדים רק לשם. תנועת המושבים היתה אחראית, והיא זו שסיפקה את העובדים, לא היו אז מכסות ממשלתיות. כך החל תהליך היבוא, ולקראת 2000 הבינו שצריך למסד את זה. למעשה השתרשה ההבנה שהתאילנדים הם עובדים, טובים חרוצים ונאמנים לבעל המשק, ולכן הביקוש להם עלה, אז החליטו להקצות לכל משק עובדים לפי צרכיו.

ההקצאות נעשות על פי מפתח שקבע המשרד על פיו מחשבים את הזכאויות של כל חקלאי. ההקצאות בפועל מתחשבות בצרכים אך גם בכמות ההיתרים שהממשלה אישרה. הצורך האמיתי הוא כ-44,000 עובדים, אךאנחנו נאלצים לקצץ ולהקצות לכל חקלאי פחות מהצרכים האמיתיים שלו. יש גם תלות מסויימת באזור, כאשר אזורים מרוחקים זוכים להקצאה גדולה יותר.

הקשר עם עמותת מען החל לפני שנתיים כאשר עמותת מען יצרה קשר עם אמנון נגר ממשרד החקלאות. הקשר הזה מאפשר למשרד לתת שירות לחקלאים. בכל פעם שאני מקבלת מחקלאים דרישות לעובדים אני מפנה אותם למען ויודעת שהם יקבלו מענה מיידי ממען לגבי הצרכים של החקלאי".

חברי המשלחת הפנו מספר שאלות לגב' רופא:

ג'וניה ימפרסרט, תאילנד: האם לממשלה יש מדיניות פורמלית כתמריץ להעסקת עובדים?

תניב רופא: "נכון להיום אין כזו תוכנית, מתייחסים לעובדים הערבים כאל כל אזרחי המדינה. יחד עם זאת קראתי בעיתונות כמו כל אזרח שהולכים לגבש תוכנית למגזר הערבי והחרדי ב-2008, שני המגזרים שיש בהם אחוז השתתפות נמוך מאוד בשוק העבודה.

"עם זאת כאמור המכסה הממשלתית לעובדים זרים גדלה לאחרונה, אבל היות והמדיניות הממשלתית היא לעוד כניסה של עובדים ישראלים בחקלאות אז הכניסו התניה: כדי שחקלאי יקבל עובדים מהמכסה שהתווספה הוא צריך להוכיח שהוא מעסיק עובד ישראלי על כל עובד זר. באופן הזה מקווים להכניס עוד 3,000 עובדים לענף".

אנטוניו פריאנס, ספרד: "בספרד קיימת שיטה לפיה החקלאים, בעלי המשקים, הממשלה וגם האיגודים המקצועיים, יושבים כל שנה וביחד מחליטים מה יהיה מספר ההיתרים לשנה הבאה. הרעיון הוא שקודם כל דואגים להעסיק את כל העובדים שישנם בארץ – ספרדים וזרים, ורק אח"כ מחליטים אם צריך להביא עוד. יש לי הרגשה שמה שעושים כאן עם מען מאוד דומה, רק שבמקום לעשות את זה מראש עושים את זה בדיעבד.

"התהליך עובד כך: כל חקלאי שזקוק לעובדים חייב להודיע על הדרישה למשרדי התעסוקה. כל עוד יש עובדים ספרדים שמוכנים לעבוד לא יתנו הקצאות לזרים. האיגודים ממלאים תפקיד אקטיבי בכך, אם יש דרישה במקום אחד הם מפרסמים זאת לקהל שלהם. המעסיקים יכולים לא להעסיק עובדים גרועים, אבל יש הרבה מקרים שהבעיה אינה העובדים אלא החקלאי. אם הטענה היא שמאתיים עובדים הם גרועים, זה מייד מעלה חשד שהמטרה האמיתית היא להחליף אותם בעובדים זולים יותר".

בהמשך היום ביקרה המשלחת במשק בחן שמהווה דוגמא לשיתוף פעולה של חקלאים עם עמותת מען. אך למרות שיתוף הפעולה המתמשך עם העמותה לא הסתיר רמי כהן, בעל המשק שנפגש עם המשלחת, את העדפתו לעובדים זרים בתחום הקטיף והעבודה בשדה:

"יש לנו כאן 1000 דונם של מטעים וגם בית אריזה, ועוד שטחים במקומות אחרים. ולכן יש לנו צורך בהמון ידיים עובדות, תלוי בעונה, אבל המקסימום יכול להגיע ל-50-60. אנחנו עובדים עם עמותת מען בבית האריזה, והם עוזרים לנו למצוא עובדים. אנחנו לא עובדים דרך חברות כ"א אלא מעסיקים באופן ישיר. בישראל יש מכסות מוגבלות לעובדים זרים, ולי יש בערך 15 עובדים מתאילנד. בדרך כלל אני מנסה למלא את המכסה, משום שהעבודה במטעים ובשדות מתאימה לתאילנדים. הם עושים אותה יותר טוב, ואני מעדיף לעבוד איתם אם זה אפשרי. הם עובדים טובים מאוד, ולמרות שהם קצת יותר יקרים כיום בגלל החוק החדש, כל עוד מדובר בשדה ובמטע אני מעדיף אותם. בבית האריזה אני מעדיף עובדים ישראלים – קבוצה של עובדים ישראלים במיוחד נשים, ולכן הקבוצה שמען שלחה לי מאוד מועילה".

ג'וניה ימפרסרט, תאילנד: האם ידוע לך שהעובדים צריכים לשלם 8000$ לפני שהם מגיעים לכאן, והם צריכים לעבוד שנים כדי להחזיר את החוב הזה?

רמי : "מנקודת הראות שלי, אני יכול לעשות רק מה שאני יכול לעשות. אני יודע שיש בעיה לפני שאני נכנס לתמונה, ואחרי שאני יוצא ממנה, ולכן אני מנסה לא לדעת הכל וזה עוזר לי לעשות את מה שאני עושה עכשיו הכי טוב. אם היתה לי האפשרות לקבל עובדים תאילנדים בלי שיקחו מהם את דמי התיווך הייתי מאושר, אבל אני עוסק בזה, ולכן כל מה שאני יכול לעשות זה לקחת את העובדים האלה ולהעסיק אותם בישראל. כל מה שאכפת לי זה שהם יעשו עבודה טובה. אם יש לי עובדים לא טובים אני שולח אותם בחזרה לתאילנד. אני מצפה לנאמנות ולעבודה טובה.

"אבל על פי החוק הישראלי קשה להעסיק עובדים מתאילנד או מארצות אחרות ללא תנאים מחייה מינימליים. הרשויות מאוד מקפידות על כך , הם מפקחים עלינו. ולכן לא ידוע לי מה קורה בתאילנד, אבל כאן זה לא קל להתנהג לעובדים כאל חיות. יש מעט מאוד סיפורים כאלה שמצטלמים יפה, אבל זו לא הנורמה".

אסף אדיב, מנכ"ל מען: אנחנו כאן 5 דקות מהגדה המערבית, מה הנסיון לגבי העסקת פלסטינים?

רמי: "ברגע הנוכחי במצב שאנחנו נמצאים בו, אני מאוכזב מאוד מהעובדים מעזה ומהגדה ואני אפילו לא רוצה לנסות להתחיל לחשוב על העסקה שלהם. היו לי יחסי מסחר טובים איתם, אבל זה רק עם הסוחרים. אני לא מתכוון להעסיק קבוצות מהגדה, ראשית משום שאני מפחד. הייתי בשני הצדדים ואני יודע שאפילו כשהם באים לכאן ועברו את כל הבדיקות הביטחוניות הם יותר מפחדים מהאנשים שמחכים להם בבית מאשר ממני, או מהמשטרה, או מהצבא ולכן אם מישהו מהם החליט לפגוע בנו הוא יעשה את זה. אני לא מוכן לסכן את עצמי, את האנשים שלי או את העסק שלי. שנית, בשל כל הבעיות האלה, מדי פעם הם גורמים במכוון נזק רב כשהם עובדים, ובמצב שלנו קל מאוד לגרום נזק, וקשה לגלות את זה בזמן ולהציל את היבול, רואים את זה רק אח"כ. לא מעניין אותי שהם עניים ואין להם עבודה, אני מבין שהם לא בהכרח אשמים, אבל אני צריך לדאוג בראש ובראשונה לעצמי".

אחר הצהריים ביקרו חברי המשלחת במרכז מען בכפר קרע שם נפגשו עם כמה עשרות נשים, עובדות חקלאות ומשתתפות בחוגים שהעמותה מקיימת, המאורגנות באמצעות עמותת מען:

חתאם נעאמנה, מנהלת סניף עמותת מען בכפר קרע: "ברוכים הבאים למרכז של מען בכפר קרע. המרכז בכפר קרע נפתח רק בשנה שעברה אבל הוא מרכז מאוד פעיל. היום יש כאן כ-100 נשים פועלות העובדות בחקלאות וכ-50 פועלים, העובדים בעיקר בבניין מלונאות, מסעדות, ומלונאות. אני עובדת כאן עם וופא טיארה, שהיתה שעבדה בעבר בחקלאות באמצעות העמותה וכיום היא פעילה איגוד מקצועית. כל הנשים שנמצאות איתנו הערב, עובדות בחקלאות. בפגישה הקודמת פגשתם את הנשים שמשתתפות בקורס הכשרת נשים כקולעות שיזמה מען בשילוב עם עמותת סינדיאנת הגליל. בנוסך אנו מקיימים קורסי העצמה לנשים, קורס להכשרת מדריכים לתנועת הנוער של מען, וכן חוגים לילדים ומחנות קיץ".

לאחר ההקדמה נפתח דיאלוג בין חברי המשלחת לנשים:

ססליה סנז, ספרד: "גם אנחנו מקיימים קורסים וחוגי העשרה כדרך להתמודד עם חוס היציבות של עובדים במקומות העבודה. אני חושבת שכדי שנשים יוכלו להתקדם ולהתמיד בעבודה, צריך להיות מאמץ רב בחינוך והכשרה. אני רואה בכך שאתן עובדות עם מען דבר מאוד חשוב, אני מקווה שתתמידו בעבודה כי זה המפתח להתקדמות שלכן ושל החברה שלכן.

מייסה, בת 38, נשואה ואם ל-3 מבאקה אל גרביה: " עבדתי בעבר דרך קבלן שהיה לוקח שליש מהשכר שלי. כששמעתי על האפשרות לעבוד באמצעות מען ולקבל את מלוא השכר החלטתי לנסות. רציתי לדעת מה ידעתם על מצב העובדים בארץ, ישראלים ותאילנדים לפני שהגעתם לכאן.

ג'וניה ימפרסרט, תאילנד: "אני עוזרת לעובדים תאילנדים כבר 20 שנה. מאז שנות התשעים מספר המהגרים מתאילנד לכל מני מדינות בעולם, ובהן ישראל, עלה. העובדים צריכים לקנות את העבודה, לשלם למתווכים 8000$ כדי להגיע לעבוד בישראל. פעם היו משלמים 2000$ וזה היה נחשב יקר, אבל סביר. היום הם צריכים פשוט לשעבד את כל הרכוש שלהם כדי לקבל רשיון כדי להיות מנוצלים. הם עובדים כאן שנה וחצי או שנתיים רק כדי להחזיר את החובות שצברו כדי להגיע לכאן. רוב העובדים לא מרווחים מזה, ולכן אנחנו עושים קמפיינים כדי שיהיו מודעים לזה שאין רווח בישראל, ויש הרבה סיכון בהחלטה לבוא לישראל כי הם עלולים להפסיד את כל רכושם. בשלוש השנים האחרונות הארגון שלי עובד למען הזכויות של העובדים המהגרים בתוך תאילנד וגם שם הם מנוצלים הם מוכנים לעבוד תמורת 1.5$ ליום, בעוד ששכר המינימום שם הוא 4.5$ ביום.

"אנחנו לא יכולים למנוע מהעובדים התאילנדים לבוא לישראל, אבל מנסים לעזור להם כשהם חוזרים לתאילנד ומתלוננים. אם העובדים מוכנים שינצלו אותם אנחנו לא יכולים לעשות דבר. זו הפעם הראשונה שפעילה איגוד מקצועית מתאילנד מגיעה לישראל, ואני רק מתחילה ללמוד על הבעיה של העובדים כאן, ומבינה שהם למעשה תופסים מקומות של עובדים מקומיים, זה לא ידוע בתאילנד".

לילה: אני עובדת בתות עם עובדים תאילנדים והם מספרים שהם עובדים שעות מאוד ארוכות, לפעמים עד 11 או 12 בלילה, אנחנו מזדהים איתם ומרגישים שהם מנוצלים.

ג'וניה ימפרסרט, תאילנד: "היום הסחר בעובדים הפך להיות מרכזי, העמדה שלנו היא שהדרך לפתור את הבעיה הזו היא לערב את הממשלות – הממשלה צריכה לפקח באופן ישיר ולדאוג שלא יגבו דמי תיווך. צריך לגרום להם לשנות את העמדה , צריך ללחוץ על הממשלה התאילנדית, וגם על הממשלה בישראל כדי שהן יפסיקו לעצום עיניים אל מול הניצול הזה".

וופא טיארה, פעילה בעמותת מען, כפר קרע: "אנחנו סולידריים עם הפועלים בכל מקום בעולם, חשוב לי שיבינו שאנחנו לא נגד העובדים התאילנדים, אלא נגד הניצול שלהם והיבוא שלהם בדרכים הקיימות. אבל אנחנו גם לא יכולים לקבל את המצב שבו בגלל שהם מסכימים לעבוד בתנאים נמוכים יותר הם פוגעים בעובדים המקומיים, וביכולת המיקוח של בשוק העבודה. אנחנו דורשים השוואת התנאים של העובדים התאילנדים לעובדים המקומיים.

ג'וניה ימפרסרט: "זו גם הדרישה שלנו עבור העובדים המהגרים מתאילנד. היום פגשתי קבוצה של עובדים תאינלדים כאן, ומהשיחה שלנו עלה שזו גם הדרישה שלהם: שיכבדו אותם ויתנו להם יחס שווה. חשוב ליצור איתם קשר ולהסביר להם, ולנסות לארגן אותם כחלק מהמאבק. אבל זה קשה משום שברור שהם מפחדים, וקשה להם לתת אמון והם נמצאים במצב לא יציב".

סיהאם עלאווי, כפר קרע: "אני בת 50 ואם ל-4, עובדת בחקלאות. עבדתי כעשר שנים דרך ראיס, וקיבלתי כ- 80 ש"ח ליום, ולפני שנתיים עברתי לעבוד דרך מען ושכרי כמעט הוכפל. בנוסף יש לי גם תחושה שיש מי שדואג לי ולזכויות שלי. אני מרגישה שהמצב הוא שבגלל ההקצאות התאילנדים הפכו לכח העבודה הקבוע. רק כשיש צורך מיוחד מחפשים את העובדים המקומים, ואנחנו מרגישים כמו הגלגלי הרזרבי.

במען אני מרגישה בטוחה. העמותה גם דואגת לי מבחינה חברתית, והצטרפתי לחוג ההעצמה הנשית. הפגישות האלה מפתחות את האישיות שלנו, ומאפשרות לנו לגלות בעצמנו כוחות וכשרונות חבויים. חלק מאיתנו התחילו לכתוב שירים וסיפורים אנו חשות יותר בטוחות בעצמנו, ומודעות לזכויות שלנו. לסיום הבעיה שלנו היא שאין לנו מקום עבודה יציב".

מלודי גונזלס, ארה"ב: "תודה לכולכם שארחתם אותנו. חשוב לנו ללמוד על המאבק, התנאים ועל הקשיים שלכם. בארגון שלנו בארה"ב אנחנו אומרים שהבעיה איננה בין פועל אחד לשני, הפועלים צריכים להיאבק יחדיו כנגד בעלי ההון. חשוב לבנות סולידריות כדי להילחם נגד מי שעושים רווחים על חשבון הפועלים. יש הרבה אנשים בעלי כח שעושי רווחים מעוולות, ולכן חשוב שנחלוק את המאבקים שלנו ונבנה סולידריות בין פועלים".