נסר עבידאת – מזכיר איגוד עובדי השירות הציבורי, אבו דיס:
"העובדים הפלסטינים אינם רוצים תרומות או צדקה אלא אפשרות לעבוד בכבוד, להגיע לעבודה ולפרנס את משפחותיהם באמצעות עבודה"

נסר עבידאת ראש מרכז מונא ומזכיר איגוד עובדי השירות הציבורי:

"אני רוצה להציג את המצב של העובדים באזור הזה, רבים מהם פונים לאיגוד ולמרכז ומציגים את הבעיות שלהם, שהן משותפות להמון אנשים המכפרים: אבו דיס, אלעיזרייה, סווחרה אלשרקיה ושייח' סעד. רוב העובדים באזור הזה עבדו בישראל, אבל זה נגמר כמעט לחלוטין עם החומה. מה שצריך היום זה לעבור באחד משני מעברים (הר הזיתים וקלנדיה), וצריך גם שיהיו הרשיונות המתאימים. הבעיה הראשונה היא שכוחות הכיבוש מסרבים באופן גורף לתת רשיונות. אבל גם מי שאין לו בעיה בטחונית או רקע פוליטי, ומקבל כרטיס מגנטי זה לא אומר שיוכל להיכנס ,כי הוא זקוק גם לרשיון עבודה, שאותו הוא יכול לקבל רק אם מעסיק מסויים מבקש אותו באופן ספציפי. בנוסף צעירים מתחת ל-30 שמבקשים כרטיס מגנטי אינם זכאים לכך, והישראלים מנסים לשכנע אותו לעבוד כמשת"פים. הם מנסים לסחוט את הצעירים שזקוקים לעבודה. המצב הזה שבו עובדים אינם יכולים להיכנס משמעותו שהמפעלים שנמצאים בהתנחלויות יכולים לנצל את העובדים, לא לשלם זכויות ולפטר ללא פיצויים.

באזור התעשיה הסמוך למעלה אדומים, מישור אדומים, מעסיקים מעבידים את הפועלים 12 שעות, תמורת 80 ש"ח ליום. וזה משום שיש כל כך הרבה מובטלים והמצב הכלכלי מאוד קשה ולכן אנשים מוכנים לקבל כל העבודה שיתנו להם. פנו אלינו עובדים שעובדים במפעל סוכריות שבו יש אוירה של טרור ואיומים, ואם תופסים מישהו מכניס סוכריה לפה מיד מפטרים אותו.

בעיה נוספת היא של סחר מכר בסגנון של שוק שחור, בכרטיסים המגנטיים ובעיקר ברשיונות. מוכרים רשיונות תמורת אלפי שקלים, אבל אין מאחוריהם מקום עבודה, אין מעסיק שביקש אותך, אלא רק רשיון על שם של מעסיק שלא ביקש עובדים, וגם הוא מוגבל לשלושה חודשים. זה סיכון גדול כיוון שהעובדים משלמים כסף רב ולפעמים נכנסים ולא מצליחים למצוא בכלל עבודה או נתפסים ומגורשים, ונותרים עם חובות.

גם הפועלים ברי המזל שיש להם רשיון עוברים מסע יסורים עד שהם מגיעים לתוך ירושלים: עובד צריך להיות בירושלים ב-7 בבוקר, המרחק צריך להיות בערך 10 דקות, אבל בגלל כל המחסומים הוא צריך לצאת מהבית ב-4 בבוקר ולפעמים מחכה במחסומים כמה שעות. במחסומים כמובן שהם מטרטרים את האנשים, מתייחסים אלינו כמו כלבים, או אפילו לכלבים הם מתייחסים ביתר כבוד. לפעמים אתה יכול לראות את החיילים מעשנים ומתבדחים כאשר הם בודקים באיטיות עובד אחרי עובד, כל עובד לוקח להם 20 דקות, שעה שהעובדים מחכים בקוצר רוח לתור שלהם כדי שלא יאחרו לעבודה.

התירוץ הישראלי לבניית החומה הוא הסכנה הבטחונית, אבל במציאות יש כאן אנשים שעבדו במשך שנים בבתי חולים, בבתי ספר, בבתי אבות, ולא ברור איזה סיכון בטחוני הם מהווים. זה מעיד שחומה נבנתה כדי להפעיל לחץ כלכלי ופסיכולוגי על הפלסטינים כדי שיכנעו ויהיו מוכנים לקבל כל פיתרון שיציעו להם.

ולכן אנחנו קוראים לעובדים ולאיגודים בעולם, להפעיל לחץ על ממשלת ישראל כדי שיפסיקו את ההתנהגות הבלתי אנושית הזו, שיפתחו את השערים בפני הפועל הפלסטיני שרוצה לעבוד. העובדים הפלסטינים אינם רוצים תרומות אלא אפשרות לעבוד בכבוד, להגיע לעבודה ולפרנס את משפחותיהם באמצעות עבודה".