משלחת איגודים מקצועיים – יום שלישי לביקור
המשלחת מבקרת בשכונות הפלסטיניות של ירושלים

ביומה השלישי בישראל ביקרה משלחת האיגודים מקצועיים בירושלים. בחלקו הראשון של היום סיירה המשלחת בסיוע מדריך מטעם הועד נגד הריסת בתים, בשכונות הפלסטיניות ושמעו הסבר על אמצעי הדיכוי שמפעילה ישראל כדי לשמר את עליונותה וכדי לצמצמם את מספר הפלסטינים בשטח המוניציפלי של ירושלים.

לאחר ההקדמה, יצאו חברי המשלחת לסיור בשכונות הפלסטיניות של ירושלים, ובין השאר בשכונת ג'בל מוכבר בתוכה נבנית כיום ההתנחלות נוף ציון, וכן בחומת ההפרדה באבו דיס, ונקודת הבדיקה הישראלית בהר הזיתים, המפרידות שתיהן בין שכונות פלסטיניות, ופוגעות בחירות התנועה של הפלסטינים, בחיי המסחר ויותר מכל בזכותם של הפועלים הפלסטינים לעבודה. בנוסף הם נחשפו למדיניות הריסת הבתים המכוונת של ישראל. פגיעה זו באה לידי ביטוי מאוחר יותר כאשר נפגשו חברי המשלחת עם קבוצת פעילי איגודים ופועלים בחלק המזרחי של אבו דיס.

ח'אלד אבו הלאל, ראש איגוד עובדי המלון והמסעדות, והמזון: "אני פעיל כבר 40 שנה באיגוד, הייתי חבר באיגוד הנ"ל מאז הקמתו ב-65, ובמהלך התקופה הזו עברנו כיבוש ירדני וכיבוש ישראלי. משום שהפועלים לא מאוחדים הישראלים מצליחים להפוך את החיים שלנו לקשים יותר, עלינו הפועלים להיות מאוחדים בישראל, ובכל העולם. אם נהיה מאוחדים המאבק שלנו יצליח.

"העובדים שלנו כאן באבו דיס, סובלים מזה 7 שנים בעיקר בענף המלונאות והמסעדות, משום שהתיירות חלשה, ורוב המלונות סגורים. יותר מאלפיים חמש מאות עובדים פוטרו מאז דצמבר 2000. חלק מהעובדים עבדו 20 שנה, ופיטרו אותם ללא זכויות. אנחנו קוראים לעולם לשים לב לסבל שלנו, לאבטלה הגבוהה. באזור שלנו יש כ-10,000 עובדים ויותר מ-3500 מהם לא עובדים. כפעילים איגוד מקצועיים זו בעיה שעלינו להתמודד איתה.

"בגלל מדיניות האפרטהייד הישראלית כבר 6 שנים לא הצלחנו לקיים פגישות עם חברי האיגוד מעזה, למעט פעם אחת בקהיר. ולכן אנחנו לא יכולים לדון במשותף על מדיניות האיגוד ולייצר אסטרטגיה למאבק משותף. כאיגודים פלסטינים אנחנו לא יכולים להתמודד עם הבעיה הזו לבד, יש צורך בלחץ בינ"ל.

"מאז בניית חומת ההפרדה משפחות רבות באזור הזה נהרסו. חלקן משום שהחומה פשוט הפרידה ביניהם – יש בן זוג אחד עם תעודה כחולה ואחר לא, יש מקומות שבהן החומה מפרידה שני בתים ששייכים לאותה משפחה. הגדר הזו אינה גדר ביטחונית, אלא גדר פוליטית. מאז 67 ישראל מפקיעה אדמות וטוענת שזה למטרות ביטחוניות. בעבר האזור שלנו היה עד ים המלח, היום אנחנו חיים באזור של 3 ק"מ רבועים. פעם הייתי יכול לעבור משכונה לשכונה או מכפר לכפר, תוך דקה או שתיים היום זה לוקח שעות".

תמאם עראר, בת 46: "עבדתי 13 שנים בירושלים בבית אבות, ללא רשיון. בשנים האחרונות כדי להגיע למקום הייתי צריכה להתגנב. ברגע מסויים המעסיק החליט לפטר אותי. כשביקשתי פיצויים המעסיק אמר לי שלא מגיע לי כלום וסילק אותי. אני לא היחידה. גם הבן שלי עבד באותו מקום ואיבד את מקום העבודה. הבעיה היא שיש לי כרטיס מגנטי, אבל אין לי רשיון עבודה וכל עוד אין לי אותו אני לא יכולה לעבוד. אני משלמת 700 ש"ח בחודש כשכירות עבור הבית שלי, ויש לי הוצאות רבות אבל אין לי שום הכנסה. כבר שנה שאני לא עובדת".

נסר עבידאת, ראש מרכז מונא את מצב העובדים באבו דיס ובכפרים הסמוכים (ראו ידיעה נפרדת). הוא קרא בדברין לעובדים ולאיגודים בעולם, להפעיל לחץ על ממשלת ישראל כדי שתפתח את השערים בפני הפועל הפלסטיני שרוצה לעבוד.

לסיכום אמר אסף אדיב, מנכ"ל עמותת מען: "מה ששמענו כאן היום מראה את החשיבות של שיתוף פעולה. חשוב מאוד להדגיש שתרומות וקיבוץ נדבות אינם יכולים לפתור את הבעיה של העם הפלסטיני. אנו כעמותת מען מוכנים להתגייס למאבק הצודק של הפועלים הפלסטינים למען מקומות עבודה ונגד הסגר. הפלסטינים הם אנשים עובדים שיכולים לקיים את עצמם, הם לא צריכים תורמים אלא מקום עבודה. זה עניין שאיגודים מקצועיים בכל העולם יכולים להבין ולהזדהות איתו וצריך לקדם אותו".