משלחת האיגודים המקצועיים נפגשה עם שלום בן משה, ראש יחידת הסמך לעובדים זרים בתמ"ת

בן משה: עמותת מען – הגורם היחיד במשק הישראלי שעושה מאמצים לעודד קליטת עובדים מקומיים בחקלאות

שלום בן משה:
היום יש בארץ כ-85,000 עובדים זרים חוקיים. כאשר החלוקה היא לפי הענפים הבאים:
בענף הסיעוד יש כיום כ- 45,000 עובדים זרים רובם מהפיליפינים, כ-10% מנפאל וכל השאר ממזרח אירופה. בענף החקלאות יש כיום כ-26,000 עובדים זרים. הקבוצה הגדולה בחקלאות באה כמובן מתאילנד, אבל יש קבוצה קטנה מאוד מנפאל. בענף הבניין יש כ- 15,000 עובדים 60% מסין, והיתר מתורכיה, בולגריה, מולדביה ורומניה. בנוסף יש עוד אלפי עובדים זרים בתחום התעשיה והם באים ממדינות שונות בעיקר מאירופה. חוץ מהעובדים המתועדים יש עוד כ- 50,000 עובדים לא מתועדים.

המדיניות של הממשלה היא להקטין את מספר העובדים הזרים, משום שהם, במידה כזו או אחרת, תופסים מקומות של עובדים ישראלים, כמו בעולם כולו. היחידה שאני עומד בראשה, מעניקה היתרי עבודה לכל מי שנכנס לישראל בכל התחומים. האחריות השניה של היחידה היא לאכוף את כל החוקים לשמירת זכויותיהם העובדים הזרים: שכר, מגורים, ביטוח, בריאות.

במהלך 2006 פתחה היחידה כ-4,000 תיקים, והטילה קנסות בסכום של כ-150 מליון ש"ח על מעסיקים פרטיים וחברות. בנוסף, ביטלנו היתרים לכ-20 לשכות ומעסיקים. במהלך 2006 קיבלנו שני פסקי דין חמורים כנגד מעסיקים. באחד מהם השופט קנס את החברה במליון ושש מאות אלף ש"ח, וגם בעלי החברה באופן אישי נקנסו בסכומים של 400,000 ש"ח ביחד.

יש תחום אחד שבו ברור לנו שאין ישראלים שילכו לעבוד וזה הסיעוד. אבל שני תחומים שמאז ומתמיד היו ישראלים שעבדו בהם הם הבניין והחקלאות. בבניין בשנת 2001 היו 70,000 עובדים זרים, כיום המספר ירד ל-15,000. במקומם נכנסו הן ישראלים והן פלסטינים. מבחינה היסטורית צריך להבין שכניסת עובדים זרים בסדר גודל כזה לבניין ולחקלאות, התחילה בשנות התשעים, כאשר החלה מדיניות הסגרים בעקבות האינתיפאדה הראשונה והעובדים הפלסטינים הפסיקו לעבוד בארץ.

המדיניות של הממשלה כיום ועד 2010 היא להקטין באופן הדרגתי את מספר העובדים הזרים. היעד הוא שבשנת 2010 לא יהיו עובדים זרים בתחום הבניין. בחקלאות אני לא מעריך שתהיה ירידה, אלא להיפך, כיום התקבלה החלטה להגדיל את מספר העובדים. אבל כחלק מההחלטה הזו, המדינה דורשת מהמעסיקים החקלאים, להציג תוכנית שבמסגרתה הם צריכים לנקוט צעדים מעשיים כדי לקלוט עובדים ישראלים לעבודה בענף החקלאות. כחלק מההחלטה האחרונה להגדיל את מספר המכסות, החליטו גם להתנות את קבלת העובדים הזרים בקליטה של עובדים ישראלים. צריך לומר ביושר שהמעסיקים הישראלים, מעדיפים לקלוט עובדים זרים ולא ישראלים מכמה סיבות: א. השכר של העובדים הזרים נמוך יותר. ב. הזמינות שלהם היא יותר מוכחת מאשר של עובדים ישראלים.

עמותת מען, היא היחידה במשק הישראלי שעושה מאמצים כדי לשכנע או לעודד מעסיקים ישראלים לקלוט עובדים בתחום החקלאות. קיים קשר טוב בין העמותה למשרד החקלאות, ובאותם מקרים שבהם שיש קושי לקלוט עובדים זרים, יש נכונות גדולה יותר לקלוט עובדים ישראלים. למיטב ידעתי במהלך 2006 נקלטו בעזרת מען מספר מאות עובדים מהמגזר הערבי. במגזר הזה יש דרישה ונכונות גדולה מצד העובדים לעסוק בתחום. בעבר היה ניסיון של העמותה להכניס עובדים ישראלים לתחום הבניין, וגם שם נכנסו מאות עובדים.

מצב העובדים הזרים בארץ:

לדעתי הבעיה החמורה ביותר, היא התופעה של גביית דמי תיווך, שמגיעים בחקלאות עד כדי 7000-8000$, ובתחום הבניין מגיעים ל-15,000$, תמורת הזכות לעבוד בישראל. כל הכסף הזה הוא בלתי חוקי, כסף שחור. ומי ששותף לכך הן חברות שנמצאות בארצות מהן מגיעים העובדים, ובכלל זה גם מתאילנד, וכן כל מני גורמים בישראל. הם מחלקים ביניהם את הכסף ומרווחים יפה מאוד. מה זה עושה לעובד הזר?

העובד צריך להלוות כסף רב, סכומים שמגיעים למשכורות של כ-10 שנים בתאילנד, כשהוא מגיע לארץ הוא יודע שהוא צריך להחזיר את הכסף, ולכן בשנה וחצי הראשונות הוא לא יכול להתנגד למעסיק שלו בשום צורה. הוא לא יכול להתלונן עליו מפחד שיאבד את עבודתו, ולכן הוא במצב של מעין עבדות.

עד לפני זמן מסוים מותר היה למעביד להחזיק את הדרכון של העובד אצל המעסיק, זה בוטל אך שם המעסיק היה כתוב בדרכון העובד, כך שהעובד היה כבול למעסיק מסויים. המצב הזה משתנה בהדרגה, וישתנה ב-2007 לחלוטין. אנחנו משנים את כל שיטת ההעסקה של העובדים הזרים בישראל. העובד הזר כבר לא יהיה רשום על שמו של המעסיק. הדבר היחיד שיהיה כתוב בדרכון שלו הוא באיזה ענף הוא אמור לעבוד. כך העובד יוכל לעבור ממעסיק למעסיק באופן חופשי ללא חשש שיגורש.

בחקלאות המצב יהיה מעט שונה משום שהעובד יהיה כבול למעסיק מסויים לתקופת נסיון, אך בהמשך הכבילה תוסר. אך גם בחקלאות, אם יתברר בשבועיים הראשונים לשהות העובד בארץ שהמעסיק מפר את זכויותיו, יהיה נוהל קצר שיאפשר לו לעבור למעסיק אחר.

במסגרת המלחמה בגביית הכספים, שהיא פשע חמור מאוד, אנחנו מנסים למצוא דרך להסדיר את הבאת העובדים הזרים לישראל באמצעות ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM). כך נוכל אולי להבטיח שהתשלום לא יעלה על המותר בחוק הישראלי - 3050 ש"ח בלבד לכל עובד. בתאילנד קיימת נכונות עקרונית על אף שיש חששות של כל מני גורמים שם. גם בארץ יש התנגדויות של הגורמים המקבילים שיודעים שיפסידו כסף רב.

לסיכום, אני מעריך שהמצב הקשה של העובדים הזרים ישתפר באופן משמעותי בזמן הקרוב, ואני מקווה שהממשלה תתמיד במדיניות הרשמית שלה לעודד כניסת עובדים ישראלים בארץ, בעיקר בחקלאות ובניין.

ג'וניה (לק) ימפרסרט: אנחנו בארגוני העובדים בתאילנד מנסים לדחוף את הממשלה התאילנדית לפעול באופן ישיר בעניין גביית הכספים. העמדה שלנו היא שהממשלה צריכה להפסיק לתת רשיונות לחברות והממשלה צריכה לגייס עובדים בעצמה. לדעתנו הבאת העובדים צריכה להיעשות על ידי הממשלות של שני הצדדים, שצריכים להגיע להסכם ישיר ביניהן. בנוסף אנחנו חושבים שארגוני העובדים, וארגוני המהגרים צריכים להיות חלק מהתהליך כי להם יש יותר קשר עם הממשלה בתאילנד, בניגוד ל-IOM שאין לו שום קשר עם העובדים ועם ארגונים העובדים שלהם. אני רוצה לשמוע את עמדתך בעניין.

בן משה: אנחנו רוצים הסכם עם משרד העבודה בישראל ובתאילנד. כיום הערוץ שקיים הוא להגיע להסכם עם ה-IOM, שהוא ארגון בינלאומי שלא למטרות רווח. אנחנו יודעים על ניסיונות דומים ומוצלחים מאוד שלו באירופה. הארגון נתן לנו את ההתחייבות שלו שהוא יגבה מהעובדים רק מה שהחוק הישראלי מאפשר. המצב כיום הוא רע, וכל שינוי יהיה לטובה. אני לא חושב שיש מה להפסיד. ההחלטה של הממשלה היא שאם ממשלת תאילנד לא תאפשר לנו לעבוד עם ה-IOM נפסיק לעבוד עם תאילנד, ונחפש עובדים מארץ אחרת וזה יהיה חבל. אבל נראה שמשרד החוץ שלהם פועל בעניין, ונראה שבעוד חודש תתקבל החלטה.

הרטוויק אוטו, גרמניה: לעובדים הזרים יש שתי בעיות: הם לא מבינים את השפה והם לא מאורגנים. מה המשרד שלכם עושה כדי שישיגו את הזכויות שלהם.

בן משה: הבעיה הזו מוכרת, ראשית זו חובת החקלאים לתת להם את החוזה בשפה שלהם. לפקחים שלנו בשטח יש הוראות לבדוק את השכר, ולבדוק אם הם מקבלים את הזכויות ואנחנו מקווים שאחרי שינוי השיטה המצב ישתנה לטובה. רוב העובדים יודעים מעט עברית ואנגלית והפקחים יכולים לתקשר איתם.

מלודי גונזלס, ארה"ב: יש פחד בקרב העובדים להתלונן. יש שתי דרכים להפוך עובדים למצוינים: האחת, להפחיד אותם ולאיים עליהם שיאבדו את עבודתם, והשניה היא לשלם להם את כל השכר והזכויות, וכך הם ירצו לעבוד.

בן משה: אני מסכים איתך, אני יכול לומר בוודאות שרוב החקלאים מתנהגים לעובדים באופן די טוב כי הם מבינים שעובד לא מרוצה יכול לפגוע ביבולים. היתה לי פגישה עם שגריר תאילנד ופגשנו עובדים זרים בצפון בזמן המלחמה. החקלאים אמרו שהם אוהבים את העובדים הזרים מתאילנד כמו אחים. השגריר אמר להם אל תאהבו אותם, תשלמו להם את השכר שמגיע להם.

ג'וניה (לק) ימפרסרט, תאילנד: פגשתי מספר עובדים שמקבלים שכר נמוך, רובם 13 ש"ח לשעה והם אומרים שמהסכום הזה מורידים להם כסף למזון. ובנוסף הם מתלוננים על סוג האורז שהם מקבלים. האורז הדביק הוא הדבר היחיד שהם אוכלים, והמעסיקים מסרבים לקנות אותו משום שהוא יקר יותר. ולכן הם חייבים לקנות את האורז הדביק בעצמם – כלומר הם משלמים פעמיים.

רוני: הזכרת שאתה לא חושב שבעתיד הקרוב הממשלה לא תשנה את המדיניות שלה בנוגע ליבוא עובדים זרים לחלקאות. מה שאנחנו מבינים מזה זה שיש לובי חזק של חקלאים והממשלה נכנעת לו מסיבות שאינן קשורות לטובת העובדים והמדינה.

בן משה: זה נכון שהלובי של החקלאים בישראל הוא חזק. אבל למרות זאת, צריך 44,000 עובדים זרים והממשלה לא תיתן להם את המספר הזה. אנחנו מאמינים שבחקלאות יש אפשרויות רבות ושיש מקום לשילוב של עובדים ישראלים רבים בענף.