משלחת בינלאומית של נציגי איגודים מקצועיים לישראל ולרשות הפלסטינית לבחינת מצב כח העבודה בחקלאות, אפריל 2007
מסקנות והמלצות

הנקודות הבאות נידונו על ידי חברי המשלחת ואומצו כנייר עבודה שידריך את המאמץ המשותף שלנו לשנות את תנאי העבודה של העובדים המקומיים והזרים, פלסטינים וישראלים, ערבים ויהודים.

1. בשבוע האחרון של אפריל 2007 משלחת בינלאומית של נציגי איגודים מקצועיים, שמנתה שבעה נציגים ביקרה בישראל ופלסטין ופגשה גורמים מרכזיים בשדה התעסוקה וענף החקלאות בישראל. את המשלחת יזמה וארגנה עמותת מען, שהיא התאגדות עובדים עצמאית הפועלת בישראל בעיקר בקרב עובדים ערבים. המטרה של המשלחת היתה ליצור לחץ, שישים קץ להפרת הזכויות של עובדים בענף החקלאות. היא התנהלה ברוח של סולידריות פועלית כאשר הקו המנחה אותה הוא: "פגיעה באחד היא פגיעה בכולם".

2. במהלך השבוע נערכו פגישות עם נציגים בממשל הישראלי ובהם משרד התמ"ת, החקלאות, ועדת הכנסת לעובדים זרים, וכן עם ההסתדרות, קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים, מרצים מהאקדמיה, שגריר תאילנד בישראל, חקלאים, פועלות ערביות המאורגנות על ידי עמותת מען, ופועלים תאילנדים. בביקורה בגדה המערבית פגשה המשלחת את שר העבודה של הרשות הפלסטינית, את המזכיר הכללי של התאחדות האיגודים המקצועיים הפלסטינית PGFTU, ואת מנהל מנהל מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים DWRC, וכן מספר נציגים של איגודים מקצועיים ברמאללה ובאבו דיס.

3. חברי המשלחת הגיעו במהלך הביקור להבנה מעמיקה של שוק העבודה בישראל ובפלסטין בענף החקלאות. הם היו תמימי דעים על כך שתנאי העובדים בענף החקלאות הישראלי מאופיינים על ידי ניצול קיצוני ובמקרים רבים סותרים את החוק הישראלי והבינלאומי ובעיקר את אמנות ארגון העבודה הבינלאומי: C100 ו-C111, ואת אמנת האו"ם להגנה על מהגרי עבודה ובני משפחותיהם (1990) – אמנות שכולן מחייבות הבטחת זכויות שוות לכל העובדים, מקומיים ומהגרים, ללא כל אפליה. מצב זה תורם ליצירת עוני קיצוני ואבטלה גבוהה בקרב העובדים הפלסטינים, למצב של עבדות מודרנית ממנה סובלים עובדים תאילנדים, להיעדר הזדמנויות תעסוקה לנשים ערביות בישראל, ולהתרחבות האנרכיה בשוק העבודה בכללותו.

4. להלן מספר נקודות מפתח המחייבות לדעת חברי המשלחת התייחסות דחופה:

• מדיניות הסגרים שישראל כופה על העובדים הפלסטינים בגדה המערבית ועזה, צריכה להיפסק באופן מיידי. יש להרשות לעובדים הפלסטינים שעבדו בישראל ובעיקר ל-15,000 עובדים שמילאו תפקיד מרכזי בענף החקלאות בישראל עד 1993, לשוב למקומות עבודתם כדי להקל על הקטסטרופה החברתית באזורים אלה.

• יותר מ-26,000 מהגרי עבודה מתאילנד נאלצים לשלם בין 6,000$ ל-9,000$ כדי לקבל אישור לעבוד במשקים החקלאיים בישראל. בדרך כלל הם לווים את הכסף ומגיעים לעבודה כפועלים שאינם בני חורין. הם תלויים במעבידיהם ופוחדים להתלונן על תנאי העסקה פוגעניים ובלתי חוקיים. שכרם מהווה רק 60% משכרו של עובד ישראלי מקביל. על הממשלות בישראל ובתאילנד לשים קץ לפעולתן של חברות תיווך פרטיות שגורפות הון עתק על גבם של העובדים.

• נשים ערביות בישראל סובלות משיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה (רק כ- 17% מהן עובדות). יציאתן של נשים ערביות לעבוד היא הדרך היחידה להוציא את החברה הערבית ממצב העוני הכרוני שבו היא שרויה. נשים ערביות מוכנות לעבוד במשקים החקלאיים, אך הימצאותם של עובדים מתאילנד, החשופים לניצול מחפיר, ופוחדים להתלונן פן יגורשו ולא יוכלו להשיב את חובם, הופכת את התחרות על העבודה לבלתי אפשרית.

• כדי להילחם באנרכיה בשוק העבודה הישראלי הרשויות חייבות לשים קץ לאור הירוק שניתן לחברות כוח אדם וקבלני משנה לפעול באין מפריע, תוך העלמת עין מעברות חמורות על החוק. אנו קוראים לארגוני עובדים הן בארצות המוצא של מהגרי העבודה והן בישראל, להעניק לכל העובדים את התמיכה הדרושה כדי שיאבקו למען זכויותיהם. רק פיקוח הדוק של ארגוני עובדים יוכל להביא לשינוי הרדיקלי הדרוש.

5. המשלחת למדה בדאגה רבה שעד כה לא הושגה התקדמות במשא ומתן בין ממשלת ישראל וממשלת תאילנד בנוגע לחתימה על הסכם בילטרלי שיעצור את תופעת דמי התיווך העצומים שמשלמים מהגרי העבודה שמגיעים לישראל (זאת בניגוד להחלטת הממשלה מספר 4024 מ-31.7.05). אנו משוכנעים שתופעה זו, שהיא שורש כל רע, חייבת להיבלם, וכי זו האחריות של שתי הממשלות באמצעות משרדי העבודה שלהן לקחת לידיהן את השליטה על תהליך הגעתם של העובדים, ולהבטיח בדרך הזו שלא תהיה הפרה של זכויות העובדים.

6. כל חברי המשלחת, המגיעים מאיגודים מקצועיים וארגוני עובדים (ראו רשימה למטה), מאוחדים במחוייבותם להפוך את המסע הזה לישראל-פלסטין לנקודת התחלה של קמפיין בינלאומי לתמיכה בעובדים המקומיים – פלסטינים וישראלים, ערבים ויהודים, מקומיים ומהגרים – למען זכותם לכבוד אנושי וזכויות סוציאליות מלאות.

7. חברי המשלחת יפעלו, כל אחד בארצו להציג את ממצאי הביקור כדי לעזור ליצור מודעות רחבה יותר לגבי מצב העובדים בישראל ופלסטין. הם יעודדו, איגודים מקצועיים מקומיים, ארגונים לא ממשלתיים, להתגבר על גבולות לאומיים וגיאוגרפיים, ולבנות אחדות אמיתית של עובדים במאבק למען זכויותיהם.

8. חברי המשלחת יעשו מאמץ רציני לערב איגודי עובדים אחרים בענף החקלאות, בעולם ובעיקר באירופה (שהיא השוק העיקרי לסחורות חקלאיות ישראליות) וזאת במטרה לשים קץ להפרת זכויות העובדים בענף החקלאות בישראל. יש להפעיל לחץ על ישראל כדי שתציית לאמנות הבינלאומיות הנוגעות לעובדים זרים, פלסטינים ועובדים מקומיים יהודים וערבים.

9. יש לעדכן מוסדות בינלאומיים ואזוריים, וארגונים המאגדים איגודי עובדים כמו הקונפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים (ITUC-CSI-IGB) והפדרציה הבינלאומית של עובדי החקלאות (IUF), ומוסדות בינלאומיים אחרים, במסקנות והמלצות המשלחת. המשלחת משוכנעת שעל מנת שאיגודי עובדים חקלאיים יוכלו להפעיל לחץ אפקטיבי כדי ליישם את מה שהוצע לעיל, יש לשקול ברצינות לארגן משלחת שתכלול נציגות רחבה יותר של איגודי עובדים חקלאיים שתבוא לישראל שנית ותניע בכך דינמיקה שתאלץ את ממשלת ישראל לכבד את זכויות העובדים.

חתומים:

ססילה סנז – מזכירה כללית של איגוד עובדי החקלאות בספרד (מסונף ל-CCOO).

אנטוניו פירנאס – איגוד עובדי החקלאות בספרד (מסונף ל-CCOO), מחוז אנדלוסיה.

אנדי האגן – חברה באיגוד המקצועי הגרמני Ver.di F.B.8.

הרטוויק אוטו – חבר באיגוד המקצועי הגרמני Ver.di F.B.8.

מלודי גונזלס – נציגת ארגון העובדים "קואליצייית עובדי אימוקלי" (CIW), היושב במיאמי.

ג'ניה (לק) ימפרסרט – מנהיגת ארגון העבודה התאילנדי (TLC).

עיסאם והבה – הממונה על יחסים בינ"ל בפדרציית האיגודים המקצועיים הפלסטיניים PGFTU , הרשות הפלסטינית.

המסמך וכל ביקור המשלחת אורגן ותואם על ידי מען – עמותה לסיוע לעובדים, שחיברה גם את מסמך הרקע. מנכ"ל עמותת מען, אסף אדיב, ורוני בן אפרת - ראש מחלקת הקשרים הבינלאומיים של מען יתאמו את הפעילות הבינלאומית בנושא.

לפרטים נוספים יש לפנות אל: רוני בן אפרת oda@netvision.net.il.