הבחירות להסתדרות
דילים על ימין ועל שמאל, ותמיכה של התעשיינים הבטיחו את ניצחון עיני

אסף אדיב*

הבחירות להסתדרות שנערכו ב-15.5.07 הביאו, כצפוי, לבחירתו של עופר עיני ליו"ר ולניצחונה של רשימתו "עוגנים" בבחירות למועצת ההסתדרות. אלא שנצחונו של עיני הוא למעשה ניצחון פירוס – שעליו נאמר "עוד ניצחון כזה ואבדנו". רק 148 אלף, מתוך 460 אלף בעלי זכות בחירה, הטריחו עצמם להגיע לקלפיות (שיעור הצבעה של 32%). בהתחשב בכך שכוח העבודה בישראל כולל למעלה מ-2.5 מליון איש, מדובר למעשה בשיעור זעום של כ-6% מהעובדים, שהשתתפו בהליך הבחירה של עיני והנהגת ההסתדרות החדשה.

בבחירות למועצת ההסתדרות זכתה רשימתו של עיני, "עוגנים" ב-81.3% מהקולות, הליכוד בראשות בן לולו ב-11.8%, חד"ש ב-4.6% ובל"ד ב- 2.1% (רשימת בל"ד לא עברה את אחוז החסימה ולכן קולות מצביעיה נחשבים קולות פסולים).

הבחירות להסתדרות היו בעבר מעין מבחן כוח למפלגות הפוליטיות בישראל, שנלחמו על שליטה ב"ממשלה השניה". הפעם נסגר הכל בדילים עם אנשי ליכוד ש"ס, מרץ, העבודה, קדימה, וגם עם חד"ש ובל"ד כפי שנראה בהמשך.

עיני שניסה בתחילה לבטל את הבחירות, אחרי שהשיג הסכמים עם כל הגורמים בהסתדרות, נאלץ בסופו של דבר להתמודד לאחר שלאון בן לולו מאשדוד, נציגו של נתניהו הכריז כי ירוץ מולו. בתמיכתן של כל המפלגות בהסתדרות, כולל רשימת "עוז", של חבר הכנסת לשעבר חיים כץ שהיתה עד כה באופוזיציה, הצליח עיני לפלג את אנשי הליכוד (חיים כץ ויעקב שמאי תמכו בעיני נגד איש מפלגתם, בן לולו, שרץ באופן עצמאי). במקביל הוא פילג גם את חד"ש, כאשר ג'יהאד עקל קרא לתמוך במועמדתו של עיני לראשות ההסתדרות, בעוד חברו אפרים דוידי קרא לשים פתק לבן במחאה נגד דרכו של עיני.

סיסמתו של עיני "הסתדרות בלי פוליטיקה", אינה צריכה להטעות. פירושה קבלת הדרך הפוליטית של הממשלה בכל הקשור לשאלות מדיניות, בטחוניות, כלכליות וחברתיות, תוך הצבת דרישה כי ההסתדרות תקבל מעמד של שותף ויתחשבו בדעתה בעת ביצוע מדיניות זו. 20 שנה של הפרטת המשק הציבורי, ריסוק רשת הבטחון הסוציאלית וחיסול מודע של העבודה המאורגנת אינם מקרה. זוהי מדיניות ממשלתית מתוכננת שעופר עיני מכריז היום שהוא מקבל אותה, בתנאי שיבטיחו לו את מעמדו.

עובדי קבלן, חברות כוח אדם ומאות אלפי עובדים שזכויותיהם נפגעות אינם יכולים לצפות מעיני להרבה. יהיה זה מיותר להזכיר כי עיני אדיש לחלוטין לסבלם של העובדים הפלסטינים כתוצאה מבניית גדר ההפרדה. יהיה זה גם חסר כל שחר לצפות ממנו לרגישות או מעורבות כלשהי כדי לשים קץ לסחר העבדים שמתנהל בראש חוצות בעובדים זרים לחקלאות, סיעוד ובניין.

מנהיגותו של עיני נבנית על יסוד שונה לחלוטין: הוא כרת ברית אמיצה עם שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים ועם הממונה על השכר באוצר, קובי הבר. לפי תפיסותיו של עיני שיתוף פעולה הדוק עם המעבידים הוא הדרך להבטחת זכויות העובדים. אלא שלעיני פרשנות משלו למושג: המסגרת של זכויות העובדים לפי עיני, היא מה שהמעבידים מוכנים לתת. כך לדוגמא התגייס נשיא התעשיינים ערב הבחירות, להכריז יחד עם עופר עיני על הסכם פנסיה חדש לכל פועל. מה שהתיימר להיות הישג חשוב לעובדים, מתברר למי שבודק את פרטי ההסכם החדש כויתור מרחיק לכת של ההסתדרות על זכויות שכבר קיימות לחלק מהעובדים. יתר על כן, האוצר יזם לפני כחודשיים תוכנית פנסיה לכל שהיתה נדיבה יותר ממה שמציע היום יו"ר ההסתדרות. אין זה פלא שהמעסיקים רואים בו פרטנר מתאים.

יתר על כן, עיני שהצהיר על נייטרליות פוליטית מתגלה בפועל כאדם מעורב פוליטית, ולאחרונה נודע שהוא תומך במועמדותו של ברק לראשות מפלגת העבודה. עמדתו זו מעמידה אותו באופוזיציה מול עמיר פרץ, ומבטאת את התנתקותו הפומבית מהפטרון שהביא אותו לכסא יו"ר ההסתדרות. בנוסף מבטאת תמיכתו בברק הבעת אמון בממשלת אולמרט וקדימה, ודחיית קריאתם של מועמדי העבודה שקראו ליציאה מממשלת אולמרט (אילון ופינס).

על רקע זה עולות שאלות רבות בנוגע להצבעה של חד"ש ובל"ד לטובת עופר עיני. שתי מפלגות אלו שטוענות לייצג קו אופוזיציוני לממשלה ולממסד הציוני, נמנעו במכוון מהצבת מועמד אלטרנטיבי לעופר עיני והורו למצביעיהן להצביע בעדו. בחינה של תוצאות ההצבעה במספר ישובים ערביים שפורסמו באופן מפורט, מעלה בבירור כי מספר המצביעים לעיני לראשות ההסתדרות זהה בדיוק למספרם של אלה שהצביעו לרשימות עוגנים, חד"ש ובל"ד. התחושה שעולה מקריאת התוצאות היא של התייצבות מוחלטת של תומכי שתי המפלגות במסגרת של דיל מחייב.

במיוחד מעוררת תמיהה עמדתה של בל"ד. מפלגה זו שנמצאת כיום בעימות חריף עם הממסד הישראלי סביב פרשת עזמי בשארה, יצרה בשנים האחרונות את הרושם שהיא נוטה להחרמה של מוסדות ישראלים. אם כן, מדוע בכלל החליטה מפלגה זו שאין לה כל ענין בנושאי עובדים, להשתתף בבחירות להסתדרות? תשובה אפשרית לשאלה זו היתה יכולה להיות הרצון להשתמש בבמה ציבורית כדי להציב את עקרונותיה של בל"ד, ולזכות בלגיטימציה לעמדותיה. אלא שאם זו היתה הסיבה להחלטה לרוץ בבחירות, אין היא משתלבת עם התמיכה בעופר עיני, איש המקורב לאולמרט וברק.

מבחינת חד"ש התמונה מורכבת יותר: מעורבותה של חד"ש בהנהגת ההסתדרות ושותפותה בקואליציה עם עופר עיני, וקודם לכן עם פרץ, נמשכת כבר 15 שנה. בשלב הראשון אף הסכימה חד"ש עם עיני על ביטול הבחירות והשתלבות ברשימה בראשותו. אלא שלאחר שהליכוד כפה על עיני לקיים מערכת בחירות, הודיע יו"ר ההסתדרות לחד"ש כי הוא מעדיף שהיא תרוץ בנפרד.

כאן נוצר פילוג פנימי בין שני האישים הבולטים בסיעת חד"ש בהסתדרות: ג'יהאד עקל, ראש חדר המצב בהסתדרות, ואפרים דוידי, חבר הנהגת ההסתדרות. יום לאחר שאפרים דוידי פרסם בהארץ מאמר בו תקף בחריפות את עופר עיני וקרא להצביע פתק לבן לראשות ההסתדרות, הצהיר ג'יהאד עקל ביום הבחירות בעמוד השער של "אל איתחאד", ביטאון המפלגה, כי "לא סביר שחד"ש תנקוט עמדה שפירושה תמיכה בבן לולו, מועמדם של נתניהו וליברמן. למרות ההסתייגויות העקרוניות שיש לחד"ש ביחס לעמדותיו של עיני, וביחוד ביחס לסיסמתו "הסתדרות ללא פוליטיקה" אנו רואים כנכון לקרוא להצביע לעופר עיני לראשות ההסתדרות ולחד"ש למוסדות ההסתדרות" (אל-איתחאד, 15.5.07).

מאמרו של דוידי מבקר, אחת לאחת, את תפיסותיו הכלכליות חברתיות של עיני וטוען: "בין ההסתדרות ללא פוליטיקה של העבודה, חלק מהליכוד ש"ס ומרץ, ובין בן לולו, נציגו המשותף של נתניהו וישראל ביתנו, אין כל הבדל. הבחירה לראשות ההסתדרות היא בסופו של דבר בין קוקה קולה ופפסי קולה. יש להצביע עבור רשימת השמאל המעמדית היהודית ערבית היחידה המתמודדת בבחירות – רשימת חד"ש. בבחירות לראשות ההסתדרות יש לשים פתק לבן. בין קוקה קולה לפפסי קולה אנו מעדיפים מים צלולים" (הארץ, 14.5.07).

בפועל כפי שראינו היתה השפעת קריאתו של ג'יהאד עקל מעל דפי אל-אתיחאד גדולה לעין שעור מזו של דוידי. סה"כ המצביעים פתק לבן לראשות ההסתדרות הסתכם ב-0.1% (לפי חישובנו כ-150 מצביעים). גם אם נניח שכל אלו היו אנשי חד"ש (קיימת סבירות מסוימת שהיו ביניהם אנשי ימין ואחרים שהעדיפו לא לבחור בין שני המועמדים), עולה שמכ-6,000 מצביעי חד"ש, פחות מ-3% בחרו להאזין לדוידי.

אך עם זאת אין לזלזל בפילוג הגלוי שהתגלה בצמרת חד"ש בשאלה פוליטית. יש בו כדי לבטא את השחיקה באמינות של הקו שמובילה מפלגה זו מזה שנים. מה שהתגלה בבחירות האחרונות היה העובדה שבראש סדר העדיפויות של חד"ש עומדים תקציבים ומשרות, ולא עקרונות ונאמנות לעובדים. עבור אלפי עובדים ערבים שחד"ש מתיימרת לייצגם וכן עבור ציבור יהודי מתקדם שמאס בעבודה ובקדימה, מהווה הצבעה זו של חד"ש ביטוי לפשיטת רגל מוסרית וערכית.

עשר שנים עברו מאז התייצבה חד"ש בראש הקוראים להצביע פרס בבחירות לכנסת בשנת 1996, ולברק בשנת 1999. בשני המקרים הטיעון היה שמדובר בבחירה ברע במיעוטו שכן האלטרנטיבה היא ביבי. התוצאות של גישה מוטעית זו התפוצצו מאוחר יותר בפרצופה של האוכלוסיה הערבית כאשר ברק, כראש ממשלה שזכה לתמיכה גורפת של המצביעים הערבים, שלח את כוחות הבטחון לדכא ביד ברזל את הפגנות אוקטובר 2000 שהשאירו 13 חללים ותהום שאין לגשר עליה בין יהודים לערבים.

הציבור הערבי ברובו המכריע למד את הלקח והוא מגלה היום אי אמון מוחלט בממסד ובהבטחותיו. חד"ש ובל"ד חשפו במערכת הבחירות להסתדרות כי הן לא למדו דבר מהנסיון הכושל של שנות התשעים.

ברור שכאשר האיגוד המקצועי הרשמי מאבד ממעמדו הוא מותיר אחריו אדמה חרוכה. היעדר ההתעניינות בבחירות להסתדרות מבטאת את פשיטת הרגל הפוליטית והמוסרית של הנהגתה. שיתוף הפעולה בין עיני וברוש הופך את העובדים לבני ערובה של המעסיקים, זאת כאשר אלו האחרונים ביחד עם הממשלה כמעבידה, מקדמים אנרכיה בשוק העבודה מתנערים מחובתם לזכויות העובדים, ויוצרים יום יום יותר עוני וניצול על גבו של מעמד עובדים בלתי מאורגן.

הואקום הקיים בזירה האיגוד מקצועית מושפע גם מהעובדה שהנהגת ההסתדרות הקיימת הפנתה גבה לעובדים והן מכך שחד"ש, אשר היוותה באופן מסורתי אלטרנטיבה שמאלית, איבדה את הצפון והכפיפה את עצמה לשיקולים צרים ואופורטוניסטיים. מציאות זו מחייבת כל מי שמבין, כמו עמותת מען, את הצורך הדחוף בבניית אלטרנטיבה איגוד מקצועית לשאול עצמו גם את השאלה הפוליטית שאין מנוס ממנה. העובדים הערבים והיהודים המתקדמים בישראל לא יבנו זרם איגוד מקצועי חדש אם ימשיכו לתמוך בברק ואולמרט ולא יוכלו לצאת מהמבוי הסתום של ההסתדרות ללא התנתקות מהנהגתו של עיני שרואה בסדר הקיים עובדה מוגמרת.

עמותת מען מקדמת אג'נדה איגוד מקצועית שקוראת לעובדים ופעילים חברתיים לנקוט עמדה פוליטית: מען שותפה בבנייתה של מפלגת פועלים חדשה – מפלגת דע"ם. יחד אנו מעצבים כיוון שיש בו כדי להתוות דרך פעולה לבניית תנועה חדשה.

*הכותב הוא מנכ"ל מען – עמותה לסיוע לעובדים