שכר המינימום – קללת העובדים העניים

אסף אדיב

אישור תקציב המדינה ברוב של מפלגות הקואליציה, הושג לאחר שהאוצר הסכים לוותר על הקיצוץ המתוכנן בקצבאות ולהעלות את הסכום הכלול בסל התרופות. ה"הישגים החברתיים" שמפלגות הקואליציה מתהדרות בהם לא שינו את אופיו של התקציב שממשיך את הקו ניאו ליברלי ומעמיק את הפערים בחברה. בין השאר בלטה ההסכמה על דחיית ההעלאה של שכר המינימום שהיתה אמורה להתבצע כבר בדצמבר 2007. התוספת של 140 ₪ שהיו אמורים לקבל מאות אלפי עובדים עניים, ששכרם שווה או נמוך מהמינימום, נדחתה ברוב קולות של הקואליציה ליולי 2008.

הציניות של צעד זה צועקת לשמים, שכן באותה שעה דאגו הח"כים לעדכן את משכורתיהם שלהם. הפרדוקס גדול עוד יותר: שכר המינימום שהרציונל מאחוריו היה מניעת הידרדרות עובדים לעוני, הפסיק כבר מזמן למלא פונקציה זו. עובדים חדשים הנכנסים לשוק העבודה בענפי התעשיה השונים, מלונאות, שרותים ושמירה מקבלים שכר מינימום, השווה כיום ל- 3,710 ש"ח לחודש. שכר זה הפך למעשה למלכודת הכובלת עובדים רבים למעגל העוני. כדי להגיע לשכר של 5,000 ₪ בחודש, נאלצים עובדים אלו לעבוד 12 שעות ביום ובסופי שבוע.

הירידה בשעור האבטלה, בה מתגאה כל כך הממשלה, מעידה על ביקוש לעובדים שאמור על פי חוקי השוק להביא להעלאה בשכר. אלא שהממשלה ממשיכה להתיר ייבוא עובדים זרים, המועסקים בבניין ובחקלאות בשכר הנמוך ב-40% משכר המינימום. כיצד ניתן לדרוש מחקלאי שיעסיק פועלת חקלאות ערביה בעבור שכר מינימום בתוספת זכויות סוציאליות ותשלום עבור שעות נוספות, כאשר יש לו אופציה להעסקת עובד מתאילנד בכמעט מחצית השכר? שכר המינימום הופך במקרה הזה את הפועלים הישראלים ל"יקרים" ועל כן ללא רצויים.

הירידה באבטלה במשק בשנים האחרונות פוסחת על העובדים חסרי ההשכלה. מחקרים שונים הראו ששיעור האבטלה בשכבה זו כפול מזה שבקרב בעלי השכלה. כך לדוגמא כאשר היה שיעור האבטלה בקרב בעלי השכלה של עד 8 שנות לימוד 16.7%, היה השיעור בקרב בעלי 12-9 שנות לימוד 13.9% ובקרב בעלי השכלה על-תיכונית 8.7%. הפסקת ייבוא פועלים זרים זולים הייתה יכולה להוביל לשיפור משמעותי במצבם של אותם 200 אלף מובטלים שעדיין לא מצאו מקום עבודה.

אבל הממשלה מפעילה מוסר כפול: היא מאפשרת שוק חופשי להון ודוגלת בהפרטה, אך אינה מכבדת את האידאולוגיה שלה עצמה כאשר מדובר בשוק העבודה. כאן אין שוק חופשי, אלא סיבסוד של המעבידים. על פי ההגיון הקפיטליסטי הפשוט הפסקת סבסוד המעבידים, כלומר הפסקת ייבוא עבדים מחו"ל, היה יוצר ביקושים בשוק העבודה, מעלה את רמת השכר ומוביל לירידה בשיעורי האבטלה. במצב כזה היה שכר המינימום מפסיק להיות תקרת השכר האפשרית, כפי שהוא היום, שכן כוח המיקוח של העובדים היה עולה ממילא. את זה בדיוק רוצה הממשלה למנוע כדי להיטיב עם העשירונים העליונים.

שאלה אחרת היא היכן היתה ההסתדרות כאשר הוחלט על דחיית ההעלאה של שכר המינימום. הרושם הוא שההסתדרות בראשותו של עופר עיני הפכה בשנים האחרונות לגוף המוציא לפועל את האג'נדה הממשלתית, ונמנע מכל עימות עם המעסיקים והממשלה. בשביתת המורים האחרונה שהציבה על סדר היום את שאלת סדרי העדיפויות של הממשלה יצר עופר עיני חזית אחידה עם האוצר במטרה להכשיל את הארגון המתחרה לו.

גם תומכי העלאת שכר המינימום חייבים לזכור תמיד כי מנגנון זה אינו תרופת פלא. התמודדות עם מאות אלפי עובדים עניים מחייבת מדיניות כוללת של יצירת מקומות עבודה, הפסקת ייבוא עובדים זרים ואכיפת חוקי העבודה. בלעדיה מרוקן חוק זה מתוכן.

האמצעי החשוב ביותר הוא חיזוק כוח המיקוח של העובדים. נוכח הפסיביות של הנהגת ההסתדרות נדרשים העובדים במסגרות השונות לפעולה ודפוסי מאבק חדשים. בבסיס עמדה זו חייבת להיות סולידריות בין העובדים החזקים לחלשים ומלחמת חורמה נגד קבלני המשנה וחברות כוח האדם המפוררים את כוח המיקוח של העובדים.

בתהליך המורכב והארוך לבניית תנועת עובדים חדשה, שבה עובדים ערבים ויהודים יזכו ליחס שווה, ממלא חוק שכר המינימום תפקיד שולי. חוק שכר המינימום הוא לא יותר ממתן אקמול לחולה סרטן. כדי להתמודד עם החוליים של הכלכלה ופערי השכר בישראל דרוש טיפול שורש.