שביתה המורים העל יסודיים בצל פילוג בין אירגוני המורים

שביתת ארגון המורים העל יסודיים זוכה לגיבוי ציבורי רחב. המורים ליוו את שביתתם בעצרות, צעדות, וכינוסים ציבוריים ברחוב ונתנו לשביתה זו אופי מיליטנטי, זאת למרות שהסתדרות המורים מתנגדת לשביתה. מאבק המורים נגד הסכם "אופק חדש", עליו חתמה הסתדרות המורים עם הממשלה, הוא מאבק מוצדק שכן הסכם זה פותח דרך להפרטת מערכת החינוך ומחזיר את רפורמת דברת מהדלת האחורית. התערבות מקורבי אהוד ברק בתיווך בין הצדדים בשבוע השלישי לשביתה עשוי להביא לסיומה. אלא שבהישגים שיושגו בדרך זו לא תהיה בשורה. הנסיון של מאבק המורים מראה את הפוטנציאל שקיים למאבק עובדים. המשימה שלא זכתה לפתרון במאבק זה היא יצירת אופק פוליטי חדש.

אורית סודרי

שביתת ארגון המורים העל יסודיים, שנמשכת עד לכתיבת שורות אלו כבר שלושה שבועות, השאירה 600 אלף תלמידים מחוץ למסגרת הלימודים. שביתה זו זוכה לגיבוי ציבורי רחב. לא רק ציבור המורים התגייס לתמיכה ויוצא לרחוב להפגין, אלא גם תלמידים וכותבים רבים באמצעי תקשורת ביטאו אהדה לעמדתם. בשביתות קודמות היתה תמיד ביקורת ציבורית על כך שכלי השביתה נשלף מהר מדי. הפעם ישנה הבנה לכך שלמורים אין ברירה אחרת. גם העובדה שהמורים לוו את שביתתם בעצרות, צעדות, וכינוסים ציבוריים ברחוב נותנת לשביתה זו אופי יותר מיליטנטי ממה שהורגלנו אליו בשביתות קודמות.

מורי הארגון העל יסודי דורשים תוספת מיידית של 15% לשכרם, שתצטרף לתוספות אחרות בהמשך שיהוו העלאת שכר כוללת של 35%. בנוסף דורשים המורים להקטין את מספר התלמידים בכיתה, ולבטל את קיצוץ שעות הלימודים שנערך בשנים האחרונות. שביתה זו מבטאת דחייה של ההסכם על הרפורמה בשם "אופק חדש", שעומדת בלב ההסכם הקיבוצי שנחתם בספטמבר האחרון בין הממשלה להסתדרות המורים. בחתימה על הסכם זה, שנחתם עם הסתדרות המורים תוך דחיקת הארגון השני לשוליים, הצליחה הממשלה לתקוע טריז בין שני ארגוני המורים. אלא שבניגוד לטענת הממשלה השביתה אינה נובעת מהסכסוך בין שני הארגונים (שאכן קיים) אלא מכך שההסכם שעליו חתמה הסתדרות המורים הוא הסכם רע.

אין חולקים על כך שהחינוך הממלכתי בישראל זקוק לרפורמה. היום יש מודעות רבה למשבר במערכת החינוך. שיטות ההוראה (במיוחד במתמטיקה והמדעים המדויקים) נחשבות מיושנות, ונשמעות ביקורות מצד הורים ומומחים על רמת ההשכלה הירודה של המורים, במיוחד לאור ההישגים הנמוכים של תלמידים ישראלים במבחנים בינ"ל למתמטיקה ולהבנת הנקרא.

אולם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים טוען, בצדק, שההסכם שהושג בין הסתדרות המורים לממשלה לא ישפר דבר במערך ההוראה או במעמדו של המורה. להפך, המורים יהפכו לשמרטפים לתלמידים עוד יותר ממה שהם היום, ואפילו שכרם שנחשב להישג הגדול של התכנית החדשה לא יעלה במובן של שכר לשעה.

מצגת שמציג ארגון המורים העל יסודיים הצביעה על כך שבשנים האחרונות קוצצו מתקציב החינוך 4 מיליארד שקל, וכך הפסיד כל תלמיד 8.5 שעות לימוד שבועיות. לפי דוחות של הקהילה האירופית, ישראל נמצאת בתחתית מספר שעות הלימודים במערב. משנת 1999 נשחק שכר המורים ב-3 מיליארד שקל, ומשכורות המורים הן בין הנמוכות בעולם, בעוד שהצפיפות בכיתות היא מהגבוהות בעולם. גם ההשתתפות הכספית של ההורים במערכת החינוך היא פי שתים מהמקובל במערב.

בנוסף, טוען רן ארז, כי חוק ההסדרים החדש לשנת 2008 שואף לבטל את חינוך החובה לכיתות י"א, י"ב בגלל העלות שמגיעה ל-190 מליון שקל. משרד החינוך מתהדר, כי הוסיף לתקציב החינוך 6 מיליארד שקלים, אך לטענת ארז, מדובר בתשלום כתוצאה מבוררות שחייבה את הממשלה לשלם למורים עקב שחיקת שכרם, ולא בתוספת תקציב.

בשנה שעברה ניהל ארגון המורים מו"מ עם האוצר, ללא תוצאות. הממשלה מצדה, לאחר שחתמה על הסכם עם הסתדרות המורים, שמאגדת למעלה ממאה אלף מורים, לא מוכנה להיכנס לדיונים עם ארגון המורים שמארגן כ-40 אלף מורים. כך משתמשת הממשלה בהסכם שנחתם עם הסתדרות המורים כשוט לשבירת מאבק ארגון המורים.

אופק חדש ישן

ב- 10.9.07 הגיעה הממשלה להסכם עם הסתדרות המורים, שמייצגת את המורים בבתי הספר היסודיים, על רפורמה במערכת החינוך, הנקראת "אופק חדש". התנאי שהציבה הממשלה לחתימה על ההסכם עם הסתדרות המורים, תנאי שמופיע בהסכם עצמו, הוא הסכמה של כל מורה באופן אישי לחתום ולהצטרף למסגרת של "אופק חדש". זו כוללת שינויים מהותיים במערכת החינוך הממלכתית, המתבטאים בין היתר בהסכמת המורים להישאר בבתי הספר הרבה יותר שעות, בתמורה לתוספת שכר.

מצב זה מעורר התנגדות גדולה מאוד בקרב כמחצית ממורי הסתדרות המורים, שמרגישים שמכרו להם חתול בשק. למעשה, עפ"י "אופק חדש" השכר לשעה של מורה יעלה במקרה הטוב ב-6%, ושכרו הכללי יעלה רק בשל הוספת 6 שעות עבודה פרונטלית בכיתות, בנוסף לשעות לא פרונטליות נוספות. תוספת זו לא תכסה את ההוצאות הגדלות של המורות שתצטרכנה לדאוג לסידור לילדיהן לשעות נוספות. לאור זאת, גם גולת הכותרת של ההסכם, עליה ניכרת בשכרו של מורה מתחיל מ- 3,470 שקל (קצת פחות משכר מינימום) ל- 5300 שקל, שנראתה בתחילה כהישג גדול להסתדרות המורים, התבררה גם היא כאשליה.

בנוסף טוענת האופוזיציה להסכם בתוך הסתדרות המורים (ראו "התעוררות - מחאת מורי הסתדרות המורים נגד ההסכם", כי בעבר שעות שבעבר חושבו כשעות נוספות, יחושבו כעת כחלק משעות הבסיס. כמו כן מורה לא יורשה לעבוד יותר ממאה אחוז משרה, בעוד שכיום המורה יכול לעבוד עד 140% משרה ולהרוויח יותר. לכן מדובר בהרעה בשכרם הריאלי, משום שערך השכר לשעה יורד. להרעה זו מתווספים שינויים נוספים בשעות חינוך, שעות שהייה בבית הספר, גמולי השתלמויות ותנאים נוספים שהיטיבו עם מורים ככל שצברו ותק ופנסיה.

המחיר האמיתי לעליה המדומה בשכר המורים, הוא הסכמתם לצעדי הפרטה ראשוניים בבתי הספר ובאופן העסקתם. יש לציין, כי הסכמת הסתדרות המורים לעקרון זה מהווה נסיגה מעמדתה הנחרצת בזמנו לרפורמת דברת. כך לדוגמא מסתבר ש"אופק חדש" לא תחתם כהסכם קולקטיבי בין הסתדרות המורים והממשלה, אלא שכל מורה חייב לחתום אישית על הסכמתו לקבל את הרפורמה ולהשתלב בה. כבר בדו"ח דברת מתקופת השרה לבנת הוצע הענין וגרר התנגדות עזה. נראה, כי ההסתדרות הכניסה את העקרון של חוזים אישיים של דו"ח דברת, מהדלת האחורית, וכי "אופק חדש" אינו אלא דו"ח דברת בלבוש חדש. הסכם אישי משמעו החלשת כל ההתארגנות קולקטיבית עתידית של מורים.

ביטוי נוסף של ההפרטה הוא בכך שעל פי התוכנית החדשה, כל בית ספר יהפך לגוף עצמאי עליו יהיה אחראי המנהל, וכל בית ספר ינהל משק כלכלי עצמאי. שינוי זה עלול להוביל להגדלת הפער בין בתי ספר באיזור המרכז עם אוכלוסיה עשירה לבין בתי ספר בפריפריה, ובמיוחד בתי הספר הערביים.

תהליך ההפרטה שעוברת החברה הישראלית בשני העשורים האחרונים חדר כבר מזמן למערכת החינוך, דרך מה שכונה "חינוך אפור" - הורים מבוססים מממנים פעילויות נוספות לאלה שניתנות ע"י משרד החינוך מכיסם. עתה מנסה הממשלה לעגן את ההפרטה בחוק, מבלי להתחייב להקטין את מספר התלמידים בכיתות, ולהעלות את שכרו ומעמדו של המורה. המורים המצויינים ילכו לבתי הספר המצויינים תמורת שכר גבוה, ושאר המערכת תידרדר לרמת מערכת החינוך בעולם השלישי, כמו שמזהיר בצדק ארגון המורים העל יסודיים.

מאבק מפוצל

השביתה של ארגון המורים מנסה לבלום את התהליך הזה, אך בתנאים קשים, לאחר שהסתדרות המורים כבר קיבלה את הרפורמה. לא רק מערכת החינוך היסודית והתיכונית נמצאת בבעיה, אלא גם מערכת החינוך הגבוה. היום שובתים גם המרצים הבכירים באוניברסיטאות, והמרצים הזוטרים עומדים להצטרף אליהם. בשנה שעברה שבתו הסטודנטים, כאשר לבסוף חתמה הנהגתם על הסכם גרוע, שאינו עוצר את עלית שכר הלימוד.

מול המסע המרוכז של ההפרטה החינוך הגבוה והחינוך בכלל, עומדים ארגוני עובדים מפורדים, דבר המחליש את מאבקם. כאשר ניסתה שרת החינוך ליבנת לפני מספר שנים להעביר את רפורמת דברת, עמדו מולה שני הארגונים מאוחדים והצליחו להכשיל את התכנית ולבטלה.

אלא שבניגוד לשנת 2004 חברה עתה מפלגת העבודה לממשלה, ולמרות התחייבות קדימה והעבודה לבלום את תכנית דברת שותפים כעת שרת החינוך תמיר (העבודה) ושר האוצר בר-און (קדימה) ביישום תוכנית זו תוך ניצול הפיצול בין המורים. בהיעדר אופק פוליטי ונוכח הקונצנזוס בצמרת השלטון בישראל בכוון ההפרטה נותרו המורים ללא אופק פוליטי.

האהדה הציבורית הרחבה שזכו לה בשביתתם, היתה יכולה ליצור איזון כוחות מסויים מול הקואליציה הניאו-ליברלית לה שותפים כל גורמי השלטון. גם חולשת ממשלת אולמרט מסייעת לשובתים. על רקע זה ניתן להבין את התערבות אנשי ברק במפלגת העבודה – עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי, וחברי הכנסת מהעבודה – שביקרו את השרה תמיר, והפעילו לחצים לסיום השביתה.

מקורב נוסף של ברק, יו"ר ההסתדרות עופר עיני, הכריז גם הוא בסוף אוקטובר כי הוא תומך בשביתת המורים, והציע פשרה בת ארבעה סעיפים לסיום הסכסוך. עיני חותר לממש את מנהיגותו בתחום האיגוד מקצועי, בהתחשב בעובדה ששני ארגוני המורים אינם שייכים כיום להסתדרות הכללית, וגם ממנף את הכישלון של תמיר ומחזק את מנהיגותו של ברק בעבודה.

השביתה שברגע זה (יום ד' 31.10) לא ברור כיצד תיגמר, עלולה להסתיים בתבוסה שפרושה חזרת המורים תחת צווים לכיתות בראש מורכן. אלא שגם אם יצליח רן ארז לספק השגים מסוימים בסיוע תיווכם של אנשי ברק, לא תהיה בכך כל בשורה. אמנם, אין פסול בפשרה כאשר זו מתקבלת על ידי עובדים בסיומה של שביתה ארוכה שמיצתה עצמה, בתנאי שהיא איפשרה לעובדים להפגין את כוחם. פשרה כזו, גם אם מושגות בה רק חלק מתביעות המאבק, מהווה בסיס לחיזוק התארגנות והכנה למאבקים עתידיים.

אך הישגים שיושגו באמצעות הישענות על מקורבי ברק, התומכים בשביתה מטעמים טקטיים קצרי מועד, אינם מסוג הפשרות המחזקות. הנסיון של מאבק המורים מראה את הפוטנציאל שקיים למאבק עובדים. המשימה שלה לא ניתן פתרון במאבק זה היא יצירת אופק פוליטי חדש.