אסמא אגבארייה, בהפגנה כנגד מדיניות עיריית ת"א,
כיכר הסינמטק, שבת, 16.6.07:

באתי להרים קול של סולידריות עם כל הנאבקים נגד מדיניות עירית תל אביב המפריטה את רווחת החברה למען רווחי בעלי ההון. לצערי, המאבק ביפו הוא לא על המותרות, לא על מקום לשחות בו או לשחק בו כדורסל, לא על שטחים ירוקים למלא בהם את שעות הפנאי שאין לנו, המאבק הוא על החיים. והוא מחריף מיום ליום. כבר שנים שיפו ותושביה הערבים עומדים בפני איום קיומי, מדיניות הריסת הבתים השיטתית הוחלפה במדיניות כלכלית שמחליפה אוכלוסיה ערבית עניה ומוחלשת באוכלוסיה אחרת, אמידה יותר. אז תל אביב ידעה, אך שתקה.

זה התחיל בערביי יפו, והיום המדיניות הזאת פוגעת גם ביהודים בתל אביב. וזה מזכיר לי אמירה מלפני 60 שנה, של כומר פרוטסטנטי גרמני בשם מרטין נימלר. על אף ההבדלים המסר נותר אקטואלי: "בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט, ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי, ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי, ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי, ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני".

אני רוצה להגיד לכם שלהון אין לאום, אין דת, לא גזע ולא מין. ההון מכיר בדת אחת בלבד: הרווח. והוא ניזון מהפחד, מהיאוש מהאדישות ומהיעדר הסולידריות בינינו.

לא רק הכסף עומד לצד בעלי ההון, אלא גם הכוח הפוליטי שמכשיר להם את הדרך והחברה כולה ונכסיה שבויים בידיו. תגובת העירייה להפגנה פורסמה במאמר בעיתון העיר אתמול ואני מצטטת את משפט המפתח: "יש לזכור כי מדובר בתהליך דמוקרטי, המבוסס תמיד על החלטת רוב, כפי שבא לידי ביטוי בהצבעות חברי המועצה – נציגי הציבור".

מכאן שצריך לתת למחאה ביטוי פוליטי. לא מספיק לקרוא לחולדאי להתפטר, אלא צריך להציע אלטרנטיבה פוליטית שתתמודד פוליטית, ותחתור להגיע למוקד קבלת ההחלטות ולהחליף את חולדאי ואת הרכב העירייה שמפריט את החברה בשם כולנו. המאבק דורש התמודדות עם הפחד, היאוש והאדישות ובניית סולדיריות ערבית יהודית שתהיה בסיס לפרספקטיבה פוליטית חברתית אלטרנטיבית שלמה, כזאת שרווחת החברה היא בראש מעיניה ולא הרווח המנצל, המנשל והמפצל. חייבים לאחד את המאבקים, ולהרים את קולנו יחד למען כולנו.