חופשה שנתית

הזכות לחופשה שנתית מגיעה לכל העובדים השכירים במשק – לעובדים במשרה מליאה, במשרה חלקית, או לפי שעות; לעובדים המועסקים דרך חברות כוח-אדם; לעובדים זמניים; וכן למהגרי עבודה ("עובדים זרים").

אורך החופשה על-פי החוק (לא כולל שבת)

ותק באותו מקום עבודה*	לעובדים 6 ימים בשבוע	לעובדים 5 ימים בשבוע
1-4 שנים	12 ימים בשנה	10 ימים בשנה
5	14	12
6	16	14
7	18	15
8	19	16
9	20	17
10	21	18
11	22	19
12	23	20
13	24	20
14	24	20

* בחילופי מעסיקים באותו מקום עבודה, העובדים מקבלים מהמעסיק הראשון את פדיון יתרת החופשה שצברו, אבל הוותק נמשך גם למעסיק החדש.

חישוב דמי החופשה

המעסיק חייב לשלם לעובד דמי חופשה בגובה השכר הרגיל ובזמן, שהיה משלם לו אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד כרגיל.

החישוב של השכר הרגיל לא כולל שעות נוספות, דמי נסיעה או החזקת רכב, אש"ל, "טיפים" של לקוחות, וכדומה.

עובד המשתכר לפי שעה יקבל עבור כל יום חופשה את שכר העבודה היומי הממוצע שלו.

תשלום ליום חופשה של עובד המקבל שכר לפי עמלות יחושב על בסיס שכרו הממוצע בשלושה חודשים רצופים (מתוך השנה שקדמה לחופשה), שבהם עבד באופן מלא.

כל מי שעבד לפחות 200 ימים במשך השנה (מינואר עד דצמבר) זכאי לקבל את ימי החופשה במלואם.

עבור פחות מ- 200 ימים (כאשר מתקיימים יחסי עובד-מעביד במשך כל השנה), מחשבים את ימי החופשה המגיעים לעובד לפי הנוסחה הבאה:

מספר ימי עבודתו כפול מספר ימי החופשה המגיעים לעובד במשרה מלאה

200 (מחלקים במאתיים את התוצאה)

לדוגמא: 150 ימי עבודה בשנה כפול 10 ימים (לעובד בוותק 1-4 שנים) = 1500 = 7.5 ימי חופשה.

200 כאשר מתקיימים יחסי עובד-מעביד רק בחלק מן השנה, העובד זכאי לקבל את כל ימי החופשה השנתית רק אם עבד לפחות 240 ימים באותה שנה באותו מקום העבודה. אם עבד פחות מ- 240 ימים, החישוב נעשה לפי הנוסחה:

מספר ימי עבודה כפול מספר ימי החופשה המגיעים לעובד במשרה מלאה 240 (מחלקים במאתיים וארבעים את התוצאה)

לדוגמא: 200 ימי עבודה בשנה כפול 10 ימים (לעובד בוותק 1-4 שנים) = 2000 = 8.3 ימי חופשה.

240 כשמקבלים תוצאה של חלקי ימים, מעגלים כלפי מטה לימים מלאים.

צעדים נגד מעביד שפגע בזכויותיך

מעסיק המסרב לתת לעובד חופשה בתשלום נחשב לעובר עבירה פלילית. עיכוב של תשלום עבור חופשה שנתית נחשב להלנת שכר וגורר קנס כספי גבוה. עיכוב כזה מחייב את המעסיק לשלם לעובד פיצוי על הלנת שכר. על העובד להפנות תלונה נגד המעסיק אל: מחלקת האכיפה של זכויות עובדים, משרד התמ"ת (התעשייה, המסחר והתעסוקה). מומלץ לעשות זאת בפקס (03-5125216) או בטלפון: 03-5125430. תביעה משפטית (לבית הדין לעבודה) לתשלום ימי חופשה אפשר להגיש תוך שלוש שנים אחרי הפסקת העבודה. עובד שאינו מנצל את ימי החופשה במלואם עלול להפסיד חלק מהם בגלל חוקי התיישנות.

הגבלות המוטלות על העובד

העובד חייב לנצל לפחות 7 ימי חופשה רצופים בשנה.

את שאר ימי החופשה הוא יכול לצבור – בהסכמת המעביד – למשך שנתיים בלבד.

לעובד אסור לוותר על החופשה השנתית תמורת תשלום מן המעביד. תשלום עבור ימי חופשה שלא נוצלו ("פידיון") מותר רק אחרי שהעובד הפסיק לעבוד (לפני שהספיק לנצל את החופשה המגיעה לו). מעסיק שאינו משלם "פידיון חופשה", חייב לשלם לעובד גם הפרשי הצמדה וריבית.

אסור לעובד בחופשה לעבוד במקום אחר בזמן החופשה. מעסיק רשאי להוריד מהשכר את תשלום ימי החופשה אם גילה שהעובד עבד במקום אחר באותם ימים.

ימי היעדרות שלא יבואו על חשבון החופשה השנתית

ימי שירות במילואים;

ימי חג, שבהם לא עובדים (לעובד ערבי – בימי חג של ערבים או של יהודים);

ימי חופשת לידה (עד שלושה חודשים);

ימים שבהם העובד אינו מסוגל לעבוד בגלל מחלה או תאונה (עם אישור רפואי).

אם העובד חלה בזמן שלקח חופשה, הוא זכאי לתשלום דמי מחלה עבור אותם ימים, והם

לא ייחשבו לו לימי חופשה מנוצלים;

ימי אבל (על הורים, אחים וילדים);

ימי שביתה (רק אם היא מאושרת על-ידי ההסתדרות).

אם ההפסקות מסיבות אלה נופלות בזמן החופשה, החופשה נפסקת ומתחילה שוב מרגע שמסתיימים המילואים, ימי החג, חופשת הלידה, ימי המחלה וכו'.

הפסקת עבודה ודמי חופשה

המעסיק חייב לתת לעובד הודעה מוקדמת על פיטורים, והעובד חייב לתת למעסיק הודעה מוקדמת על התפטרות. בשני המקרים, ימי החופשה אינם נכללים בימי ההודעה המוקדמת, ומחושבים כתשלום נוסף המגיע לעובד (כ"פידיון חופשה"). למעסיק אסור להוציא את העובד לחופשה שנתית בתקופה של ההודעה המוקדמת על פיטורים. העובד זכאי לתשלום עבור תקופת ההודעה המוקדמת, ובנוסף לזה גם לדמי פידיון החופשה עבור ימים שלא ניצל במשך תקופת עבודתו.

קביעת מועדי החופשות

הסמכות לקבוע מתי ייצא העובד לחופשה היא בידי המעסיק, תוך תיאום עם העובד.

אם המעסיק מחליט להוציא את העובד לחופשה של 7 ימים ויותר, חובתו להודיע על כך לעובד שבועיים מראש.

את שאר ימי החופשה המגיעים לעובד (בנוסף לשבעה ימים רצופים) מותר לחלק כרצונו בהתראה קצרה.

החוק מאפשר לעובד לקחת יום חופש אחד בשנה בזמן שהוא בוחר כרצונו. יום זה יורד ממכסת החופשה לאותה שנה. העובד צריך לתת למעסיק שלו התראה של 30 יום מראש.