אבטלת נשים ערביות – לא גזרה משמים

מיכל שורץ

על פי סקר של משרד התמ"ת, רק 18.6% מהנשים הערביות משתתפות בכח העבודה לעומת 65% מהנשים היהודיות. כך על פי ידיעה שפרסם חיים ביאור ב-11.1.07 בדה-מרקר. התמ"ת מונה שלוש סיבות לתופעה, וביניהן, היעדר מקומות עבודה גדולים בכפרים הערביים, המסגרות הערביות המסורתיות שאינן מעודדות נשים לצאת לעבודה, והיעדר גני ילדים. שכרן הנמוך של הנשים הערביות מוסבר בכך שרובן מעדיפות לעבוד באזורים הקרובים לבתיהן, בהם השכר נמוך יחסית. בנוסף, שיעור הנשים הערביות בעלות השכלה גבוהה נמוך יחסית, דבר המגביל את התקדמותן המקצועית.

מדוע נזקק התמ"ת לנושא? משום שמחקרים מראים כי אחוז כה נמוך של עבודת נשים פירושו עוני, והסתמכות על קצבאות הבטחת הכנסה. הממשלה, כידוע, אינה מעוניינת לממן את העניים בכלל, ואת העניים הערבים בפרט. אולם מאחר ואין בדעתה להשקיע בפיתוח אזורי תעשיה או בגני ילדים בכפרים הערבים, בסופו של דבר מוטלת האשמה על פתחה של החברה הערבית המסורתית, ועל הנשים הערביות המעדיפות לעבוד קרוב לבית. העני אשם בעוניו.

אולם הממשלה כאן מתממת. האמת היא שמדיניותה תורמת במידה רבה להשתתפות הנמוכה של נשים ערביות בכח העבודה, ולעוני העמוק במגזר הערבי. שני הענפים בהן נשים ערביות רבות עבדו, סיעוד וחקלאות, נסגרו בפניהן משהוחלט לביא כח אדם זול וחסר זכויות מהפיליפינים ומתאילנד. למרות כל הדיבורים על עידוד העבודה המקומית, הממשלה ממשיכה לתת אישורים לקבלני כח אדם להביא פועלי חקלאות זולים מתאילנד. פועלים זרים אלו מועסקים בשכר נמוך (13 ש"ח לשעה), ואין תמה כי החקלאים מעדיפים את העסקתם על נשים ערביות, הזכאיות עפ"י חוק שכר המינימום לכמעט 20 ש"ח לשעה, בתוספת תנאים סוציאליים. רק בסוף ספטמבר אישרה הממשלה "יבוא" של 2,500 פועלים מתאילנד, בסתירה גמורה לדיבוריה על הצורך לעודד את העבודה המקומית ולהיאבק נגד האבטלה.

מסמך של המועצה הלאומית לכלכלה, המציע מסגרת מדיניות כלכלית חברתית כוללת לשנים 2008-2010, מצביע על הקשר בין העוני ובין ההשתתפות הנמוכה של נשים ערביות בכח העבודה. המסמך ממליץ להמשיך ולצמצם את מספר העובדים הזרים הנמצאים בישראל, אשר לפי הערכתו מונים 180 אלף איש, משום "שעובדים אלו מתחרים על מקומות עבודה מול ישראלים ברמות השכר הנמוכות, ואף גורמים להשפעות חיצוניות שליליות, חברתיות וכלכליות...שהרי הרווח הפרטי מהעסקת עובדים זרים אינו מצדיק את העלות המשקית של דחיקתם של עובדים ישראלים". אולם אין היום בממשלה מי שמוכן להתעמת עם הלובי החקלאי המונהג ע"י שר החקלאות שלום שמחון מתומכיו הנלהבים של אולמרט והשארות העבודה בממשלה. השיקולים הקואליציוניים גוברים על המאבק נגד העוני.

כיצד מתיישבת הגישה התולה את האשם בהשתתפות הנמוכה של נשים ערביות בכח העבודה בהן עצמן, עם המצב שבו אלפי נשים ערביות יוצאות מדי בוקר לעבוד בחקלאות באמצעות קבלני כח אדם, בשכר ניצול של 80 ש"ח ליום וללא זכויות, כאשר כל הצדדים מעלימים עין מהעבירה על החוק? לו היו נפתחות עבורן הזדמנות עבודה בשכר של 160 שקל ליום או יותר, האם לא היה בכך כדי לעודד עוד אלפי נשים לצאת לעבוד?

עמותת מען מקבלת פניות ממאות נשים ערביות המחפשות עבודה בחקלאות. אולם, כאשר פעילי מען מגיעים אל אותם החקלאים המתלוננים כי חסרים להם עובדים, ודורשים היתרים נוספים להביא פועלים זרים, הם טוענים כי אין להם צורך בפועלים מאחר ויש להם את "התאילנדים שלהם". כך נסגרות בפני אלפי נשים ערביות חסרות מקצוע ההזדמנויות לצאת ממעגל העוני ולהשתלב בעבודה. מאות הנשים שהצליחו למצוא עבודה בחקלאות באמצעות מען הן רק טיפה בים, אך הן גם ההוכחה שיש פתרון. הכל תלוי בהחלטת ממשלה, וכזו לא נראית באופק.

* הכותבת אחראית על פעילות הנשים במען – עמותה לסיוע לעובדים.